ורדינון104
New member
מה דעתכם?
אז ככה, עברנו לגור ביחד למרות שלא הכי רציתי כרגע כי לא כלכך התאים מבחינת הלימודים שלי, התפטרתי מהעבודה, תקופה מאוד לחוצה מהרבה סיבות ולא כלכך התאים עכשיו אבל היה לנו מאוד קשה עם זה שאנחנו ניפגשים לעיתים רחוקות והחלטנו שזה הפתרון.
עברו בסך הכל חודשיים מאז המעבר... כל החודשיים האלה הוא טעון עליי, רב איתי, צועק, משפיל, מדבר מאוד לא יפה וכל פעם הוא אומר " אני לא מאמין בקשר הזה" , "אני לא מאמין שעשית את הצעד הזה מרצון", " אני מרגיש שאני כופה עלייך" , " אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי", " אני לא יודע מה יהיה".
וכל פעם מחדש אני מתאפקת ומסבירה לו יפה, שהכל בסדר, והחלטנו ביחד על הצעד הזה, נכון שלא הייתי בטוחה בהתחלה אבל הנה אני כאן, אנחנו נחזק את הקשר, נתקרב ויהיה טוב.
העניין הוא שהוא בן אדם שדורש הרבה תשומת לב ויחס, במגע, בטלפונים (הוא מצפה שאני אתקשר אליו כמה פעמים ביום) ובתאכלס אין לי מה לדבר איתו כלכך הרבה אני לומדת בבוקר לומדת בצהריים לומדת בערב, ניפגשים אחרי זה בבית מדברים אוכלים ביחד, יוצאים פעם ב.., אין לי זמן להתעסק בו כל היום (ויכול להיות שגם בגלל זה הוא התנהג כמו שהוא התנהג).
לפני שבוע, חזרתי מהלימודים הביתה וכבר בטלפון שדיברתי איתו הוא היה עצבני (בבוקר הכל היה בסדר) הגעתי הביתה, והוא התחיל עוד הפעם להגיד שלא טוב לו, ושאני לא מוכיחה לו שאני פה מרצון, ושאני לא מוכיחה לו שאני רוצה אותו ושאני שוכבת איתו פחות ואני קרה אליו וכל מיני דברים כאלה.
נמאס לי לשמוע את זה חודשיים שלמים, עשיתי איתו שיחה (עוד אחת) ואמרתי לו מה שאני תמיד אומרת, הסברתי לו שאני לחוצה מאוד בלימודים וזה שאני עסוקה זה לא קשור אליו, שאני משתדלת אבל עם כל הכבוד אני לא יכולה גם לכבס לו גם לנקות לו גם לעשות קניות גם ללמוד גם להתייחס אליו כמו שהוא רוצה אז גם לי קשה.... אמרתי לו " זאת אני " וככה אני כרגע וככה זה יישאר הלחץ הזה עוד 4 שנים לפחות ושהוא ידע טוב מאוד לאן הוא נכנס... אנחנו לא יומיים ביחד!! אמרתי לו שיחליט או שהוא מקבל אותי עם החסרונות שלי וחי עם זה בשלום ומפסיק להוציא לי את הנשמה כל כמה ימים או שהוא לא מקבל ואני הולכת הביתה וסגרנו סיפור.
נוצרה מריבה, צעקות, כולי רותחת אמרתי לו "תשמע אני אלך עכשיו לבית של אמא שלי אני אלמד שם כי היה לי בדיוק מבחן יום למחרת, אנוח קצת ארגע, אני אחזור ותגיד לי מה החלטת בערב, נדבר על זה".
הלכתי... פתאום הוא דופק לי בדלת ( אצל אמא שלי) כמו איזה משוגע ומתחיל לצרוח עליי, " למה את הולכת לבית של אמא שלך, היא תחשוב שרבנו, אני לא רוצה שהיא תתערב, אני לא רוצה שהיא תדע"
אמא שלי בכלל בעבודה, היא חוזרת בערב, היא גם לא מתערבת, והיא לא חייבת לדעת כלום, אני בסך הכל רציתי שקט להירגע אז הלכתי לכמה שעות מה הבעיה?
התחיל להשתגע, תבואי תקחי את הדברים שלך תעופי לי מהבית אני לא רוצה אותך... לקח אותי, התחיל לזרוק לי את הבגדים מהארון, התחלתי לאסוף אותם ולאסוף את הדברים שלי, תוך כדי זה הוא התחיל לדבר מסריח, קילל, מתחיל לבעוט בדברים.
לקחתי כמה דברים ורציתי פשוט לצאת מהבית, לעוף משם, הוא התחיל לתפוס אותי בידיים וצועק לי "תשבי רגע, תשבי" "אל תלכי" ואני אומרת לו שאני לא רוצה, ושאני רוצה לצאת מפה עכשיו, והוא לא מפסיק ממשיך לתפוס אותי ולדחוף אותי כדי שאני אשב.
בקיצור... ברחתי משם בסופו של דבר ועכשיו כל החלק העליון של היד שלי מכוסה בשטפי דם ענקיים מזה שהוא תפס אותי ככה.
עכשיו הוא מתחנן ומצטער וזה לא יקרה יותר בחיים ואני אשמה והוא לא התכוון ואני צריכה להבין מאיפה זה בא, זה בא ממקום של דאגה ומחוסר ביטחון ושולח את החברים שלו לדבר איתי ואת הידידות שלו וכולם אומרים שאני מגזימה ושהוא בסך הכל נלחם עליי וזה לא שהוא הרביץ לי או משהו כזה זה היה בלי כוונה, דפקתי אותו עכשיו עם הדירה ומה הוא יעשה איתה עכשיו.
( העברתי לו סכום כסף שיכולתי בנוסף למה שכבר השקעתי על הדירה הזאת כדי לא "לדפוק" אותו ) וזהו... ברור לי שלא נחזור
סתם מעניין לשמוע אם אני מגזימה?
אז ככה, עברנו לגור ביחד למרות שלא הכי רציתי כרגע כי לא כלכך התאים מבחינת הלימודים שלי, התפטרתי מהעבודה, תקופה מאוד לחוצה מהרבה סיבות ולא כלכך התאים עכשיו אבל היה לנו מאוד קשה עם זה שאנחנו ניפגשים לעיתים רחוקות והחלטנו שזה הפתרון.
עברו בסך הכל חודשיים מאז המעבר... כל החודשיים האלה הוא טעון עליי, רב איתי, צועק, משפיל, מדבר מאוד לא יפה וכל פעם הוא אומר " אני לא מאמין בקשר הזה" , "אני לא מאמין שעשית את הצעד הזה מרצון", " אני מרגיש שאני כופה עלייך" , " אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי", " אני לא יודע מה יהיה".
וכל פעם מחדש אני מתאפקת ומסבירה לו יפה, שהכל בסדר, והחלטנו ביחד על הצעד הזה, נכון שלא הייתי בטוחה בהתחלה אבל הנה אני כאן, אנחנו נחזק את הקשר, נתקרב ויהיה טוב.
העניין הוא שהוא בן אדם שדורש הרבה תשומת לב ויחס, במגע, בטלפונים (הוא מצפה שאני אתקשר אליו כמה פעמים ביום) ובתאכלס אין לי מה לדבר איתו כלכך הרבה אני לומדת בבוקר לומדת בצהריים לומדת בערב, ניפגשים אחרי זה בבית מדברים אוכלים ביחד, יוצאים פעם ב.., אין לי זמן להתעסק בו כל היום (ויכול להיות שגם בגלל זה הוא התנהג כמו שהוא התנהג).
לפני שבוע, חזרתי מהלימודים הביתה וכבר בטלפון שדיברתי איתו הוא היה עצבני (בבוקר הכל היה בסדר) הגעתי הביתה, והוא התחיל עוד הפעם להגיד שלא טוב לו, ושאני לא מוכיחה לו שאני פה מרצון, ושאני לא מוכיחה לו שאני רוצה אותו ושאני שוכבת איתו פחות ואני קרה אליו וכל מיני דברים כאלה.
נמאס לי לשמוע את זה חודשיים שלמים, עשיתי איתו שיחה (עוד אחת) ואמרתי לו מה שאני תמיד אומרת, הסברתי לו שאני לחוצה מאוד בלימודים וזה שאני עסוקה זה לא קשור אליו, שאני משתדלת אבל עם כל הכבוד אני לא יכולה גם לכבס לו גם לנקות לו גם לעשות קניות גם ללמוד גם להתייחס אליו כמו שהוא רוצה אז גם לי קשה.... אמרתי לו " זאת אני " וככה אני כרגע וככה זה יישאר הלחץ הזה עוד 4 שנים לפחות ושהוא ידע טוב מאוד לאן הוא נכנס... אנחנו לא יומיים ביחד!! אמרתי לו שיחליט או שהוא מקבל אותי עם החסרונות שלי וחי עם זה בשלום ומפסיק להוציא לי את הנשמה כל כמה ימים או שהוא לא מקבל ואני הולכת הביתה וסגרנו סיפור.
נוצרה מריבה, צעקות, כולי רותחת אמרתי לו "תשמע אני אלך עכשיו לבית של אמא שלי אני אלמד שם כי היה לי בדיוק מבחן יום למחרת, אנוח קצת ארגע, אני אחזור ותגיד לי מה החלטת בערב, נדבר על זה".
הלכתי... פתאום הוא דופק לי בדלת ( אצל אמא שלי) כמו איזה משוגע ומתחיל לצרוח עליי, " למה את הולכת לבית של אמא שלך, היא תחשוב שרבנו, אני לא רוצה שהיא תתערב, אני לא רוצה שהיא תדע"
אמא שלי בכלל בעבודה, היא חוזרת בערב, היא גם לא מתערבת, והיא לא חייבת לדעת כלום, אני בסך הכל רציתי שקט להירגע אז הלכתי לכמה שעות מה הבעיה?
התחיל להשתגע, תבואי תקחי את הדברים שלך תעופי לי מהבית אני לא רוצה אותך... לקח אותי, התחיל לזרוק לי את הבגדים מהארון, התחלתי לאסוף אותם ולאסוף את הדברים שלי, תוך כדי זה הוא התחיל לדבר מסריח, קילל, מתחיל לבעוט בדברים.
לקחתי כמה דברים ורציתי פשוט לצאת מהבית, לעוף משם, הוא התחיל לתפוס אותי בידיים וצועק לי "תשבי רגע, תשבי" "אל תלכי" ואני אומרת לו שאני לא רוצה, ושאני רוצה לצאת מפה עכשיו, והוא לא מפסיק ממשיך לתפוס אותי ולדחוף אותי כדי שאני אשב.
בקיצור... ברחתי משם בסופו של דבר ועכשיו כל החלק העליון של היד שלי מכוסה בשטפי דם ענקיים מזה שהוא תפס אותי ככה.
עכשיו הוא מתחנן ומצטער וזה לא יקרה יותר בחיים ואני אשמה והוא לא התכוון ואני צריכה להבין מאיפה זה בא, זה בא ממקום של דאגה ומחוסר ביטחון ושולח את החברים שלו לדבר איתי ואת הידידות שלו וכולם אומרים שאני מגזימה ושהוא בסך הכל נלחם עליי וזה לא שהוא הרביץ לי או משהו כזה זה היה בלי כוונה, דפקתי אותו עכשיו עם הדירה ומה הוא יעשה איתה עכשיו.
( העברתי לו סכום כסף שיכולתי בנוסף למה שכבר השקעתי על הדירה הזאת כדי לא "לדפוק" אותו ) וזהו... ברור לי שלא נחזור
סתם מעניין לשמוע אם אני מגזימה?
כשהוא יודע ש95% זה לא יעזור - ולא להשתולל בבית של ההורים שלך כמו נקבה