מה דעתכם?
היי. אני נמרוד והשתחררתי מהצבא לפני 4 חודשים (שירתתי בגולני). אני כותב פה לפעמים, אבל לא יותר מדיי. אני רוצה שתגידו לי מה דעתכם על העניין הבא. אין צורך לספר לרובכם כאן במה כרוך השירות הקרבי מבחינה פיזית. כל המסעות והמאמץ הגופני יכולים לקרוע אותך, אבל למרות זאת נשכנו שפתיים והמשכנו הלאה כי אנחנו מאמינים במה שאנחנו עושים. אבל מה אם יש כאן גם סיכון מבחינה רפואית? העניין הוא כזה. בצבא תמיד סבלתי מכאבים עזים ברגליים ובעוד חלקים של הגוף במהלך מסעות ואימונים. אמנם לכולם כואב במצבים כאלה, אבל אצלי המצב היה בלתי נסבל. באמצע שבועות שטח, הייתי מקבל מנוחה מהמ"מ שלי כי הוא ידע שיש לי בעיות עם הרגליים. בסוף שבוע שטח בכלל הייתי משותק ובקושי יכלתי לזוז. עם הזמן זה לא השתפר למרות שהיה שיפור גדול בכושר הגופני שלי. עוד במסלול הייתי אצל הרופא וסיפרתי לו על כך. הוא שלח אותי לאורטופד. האורטופד הסתכל לי על הרגליים ואמר לי "מה אתה עושה בקרבי? יש לך קשת גבוהה בכפות הרגליים וזה יכול מאוד להזיק לך אם תמשיך. צריך להוריד לך לפרופיל 64". באותה תקופה, לא הייתי בטוח שאני רוצה להמשיך בקרבי. לא הייתי חזק מבחינה נפשית ומנטלית כמו שהייתי בשלבים מאוחרים של השירות שלי ולכן שקלתי מאוד ברצינות להוריד פרופיל. ככל שהזמן עבר והתקדמתי בשירות והבנתי את המשמעות של להיות חייל קרבי, החלטתי שאני לא רוצה להוריד פרופיל. רציתי להישאר קרבי והייתי גאה בכך שאני חייל קרבי. הייתי יוצא לאימונים ופעילויות מבצעיות, הייתי קורע את עצמי ולפעמים הייתי בוכה מרוב כאבים. סבלתי מאוד. אבל למרות הכל המשכתי הלאה. היום, 4 חודשים אחרי השחרור, אני עדיין מרגיש את מה שהשירות הקרבי עשה לי. אחרי שהשתחררתי, התחלתי להתאמן בחדר כושר אבל אחרי חודש הפסקתי כי לא יכלתי לסבול את הכאבים. הייתי שוב אצל אורטופד ועכשיו אני עובר סדרת בדיקות שינסו לגלות לעומק מה בדיוק הבעיה שלי, חוץ מהקשת הגבוהה בכף הרגל. לא ירחק היום שבו אני אקרא לשירות המילואים הראשון שלי, שם שוב אני אעשה פעילות גופנית מאומצת ואת האמת? אני לא יודע אם אני אעמוד בזה. אני עדיין בדיעה שישרות קרבי זה השירות הכי חשוב שאפשר לעשות וכולי הערכה לחיילים הקרביים הסדירים. אבל לפעמים חושב לעצמי "לעזאזל, מה אני צריך את שוב לקרוע את עצמי במילואים? מה, אני רוצה לגמרי לדפוק לעצמי את הבריאות? עשיתי את שלי בסדיר, הייתי בקרבות בג'נין ובעוד הרבה ערים פלסטיניות, די. מספיק. יש לי חיים, לימודים, עבודה... למה אני צריך שוב ללכת ולפגוע בבריאות שלי? אולי הגיע הזמן להוריד פרופיל..." אני יכול להוריד פרופיל בלי שום בעיה. יש לי המלצה מאורטופד מומחה. אבל אני לא יודע כבר מה לעשות... מצד אחד, אני מאמין בשירות קרבי ומאמין במה שהסדירניקים ובעיקר המילואימניקים עושים ומצד שני, אני לא רוצה לפגוע בבריאות שלי. עשיתי את שלי בסדיר, יש לי חיים, אז אולי הגיע הזמן לעשות במילואים תפקיד קל יותר. אני סיימתי. עכשיו אני רוצה לשמוע את דעתכם. תודה.
היי. אני נמרוד והשתחררתי מהצבא לפני 4 חודשים (שירתתי בגולני). אני כותב פה לפעמים, אבל לא יותר מדיי. אני רוצה שתגידו לי מה דעתכם על העניין הבא. אין צורך לספר לרובכם כאן במה כרוך השירות הקרבי מבחינה פיזית. כל המסעות והמאמץ הגופני יכולים לקרוע אותך, אבל למרות זאת נשכנו שפתיים והמשכנו הלאה כי אנחנו מאמינים במה שאנחנו עושים. אבל מה אם יש כאן גם סיכון מבחינה רפואית? העניין הוא כזה. בצבא תמיד סבלתי מכאבים עזים ברגליים ובעוד חלקים של הגוף במהלך מסעות ואימונים. אמנם לכולם כואב במצבים כאלה, אבל אצלי המצב היה בלתי נסבל. באמצע שבועות שטח, הייתי מקבל מנוחה מהמ"מ שלי כי הוא ידע שיש לי בעיות עם הרגליים. בסוף שבוע שטח בכלל הייתי משותק ובקושי יכלתי לזוז. עם הזמן זה לא השתפר למרות שהיה שיפור גדול בכושר הגופני שלי. עוד במסלול הייתי אצל הרופא וסיפרתי לו על כך. הוא שלח אותי לאורטופד. האורטופד הסתכל לי על הרגליים ואמר לי "מה אתה עושה בקרבי? יש לך קשת גבוהה בכפות הרגליים וזה יכול מאוד להזיק לך אם תמשיך. צריך להוריד לך לפרופיל 64". באותה תקופה, לא הייתי בטוח שאני רוצה להמשיך בקרבי. לא הייתי חזק מבחינה נפשית ומנטלית כמו שהייתי בשלבים מאוחרים של השירות שלי ולכן שקלתי מאוד ברצינות להוריד פרופיל. ככל שהזמן עבר והתקדמתי בשירות והבנתי את המשמעות של להיות חייל קרבי, החלטתי שאני לא רוצה להוריד פרופיל. רציתי להישאר קרבי והייתי גאה בכך שאני חייל קרבי. הייתי יוצא לאימונים ופעילויות מבצעיות, הייתי קורע את עצמי ולפעמים הייתי בוכה מרוב כאבים. סבלתי מאוד. אבל למרות הכל המשכתי הלאה. היום, 4 חודשים אחרי השחרור, אני עדיין מרגיש את מה שהשירות הקרבי עשה לי. אחרי שהשתחררתי, התחלתי להתאמן בחדר כושר אבל אחרי חודש הפסקתי כי לא יכלתי לסבול את הכאבים. הייתי שוב אצל אורטופד ועכשיו אני עובר סדרת בדיקות שינסו לגלות לעומק מה בדיוק הבעיה שלי, חוץ מהקשת הגבוהה בכף הרגל. לא ירחק היום שבו אני אקרא לשירות המילואים הראשון שלי, שם שוב אני אעשה פעילות גופנית מאומצת ואת האמת? אני לא יודע אם אני אעמוד בזה. אני עדיין בדיעה שישרות קרבי זה השירות הכי חשוב שאפשר לעשות וכולי הערכה לחיילים הקרביים הסדירים. אבל לפעמים חושב לעצמי "לעזאזל, מה אני צריך את שוב לקרוע את עצמי במילואים? מה, אני רוצה לגמרי לדפוק לעצמי את הבריאות? עשיתי את שלי בסדיר, הייתי בקרבות בג'נין ובעוד הרבה ערים פלסטיניות, די. מספיק. יש לי חיים, לימודים, עבודה... למה אני צריך שוב ללכת ולפגוע בבריאות שלי? אולי הגיע הזמן להוריד פרופיל..." אני יכול להוריד פרופיל בלי שום בעיה. יש לי המלצה מאורטופד מומחה. אבל אני לא יודע כבר מה לעשות... מצד אחד, אני מאמין בשירות קרבי ומאמין במה שהסדירניקים ובעיקר המילואימניקים עושים ומצד שני, אני לא רוצה לפגוע בבריאות שלי. עשיתי את שלי בסדיר, יש לי חיים, אז אולי הגיע הזמן לעשות במילואים תפקיד קל יותר. אני סיימתי. עכשיו אני רוצה לשמוע את דעתכם. תודה.
שנית, בתור וותיק במילואים אני יכול להגיד שהעומס באימונים אפילו גבוה יותר מהעומס בסדיר, מבחינת האינטסיביות, חוסר הכושר (כמו בסדיר), להספיק הכל בקצת זמן...העומס על הגוף רב יותר. אני משרת ביחידת מילואים במילואים אינני יודע היכן אתה משרת ואילו אימונים עברת. אני משער שיוצא גולני עובר את אותם האימונים כמוני.. ובגדול באמת הכל תלוי היכן אתה משרת ומה אתה עושה במילואים, לא?