מה דעתכם?

[מיליתו]

מה דעתכם?

הגעתי לגבול - אני נאלצת לעשות הפסקה בטיפול. ספירת הדם שלי פשוט לא מתאוששת, ואני מרגישה את התפקוד שלי יורד מיום ליום. אמנם, לא רואים עלי הרבה מבחוץ (חוץ מחיוורון), אבל קשה לי לחשוב. אני עסוקה ומרוכזת רק בטיפול ובחולשה. הרופאה שלי אמרה אתמול "תעשי לי טובה - תפסיקי". אחרי 2 מנות טרומפוציטים, מנת דם ומנת ניאופוגן רק בשביל להמשיך את היום, אני נאלצת להקשיב לה, ונורא קשה לי עם זה. אני מרגישה כניעה. הגוף שלי לא מסוגל לעמוד בטיפולים. עם כל האנרגיות, היוגה, הדמיון המודרך... הנפש חזקה, אבל הגוף חלש. אולי בזכות כל הטיפולים המשלימים אני איכשהו מתפקדת בחיי היומיום ברמה שממש לא מצופה ממי שחי עפ ספירות דם כאלה, אבל כניראה הגעתי לתחתית. בינתיים ההפסקה לשבוע-שבועיים ואחר כך אני מצפה להתאוששות מח העצם, ולהמשיך איכשהו. אבל זה מטריד אותי ומאוד קשה לי עם זה שאני לא מצליחה לעמוד בטיפול. אני לא רוצה למות לאט לאט, אני רוצה לקבל טיפול ולהבריא - אבל איך אפשר להבריא אם אני לא מסוגלת לקבל את הטיפול? אני יודעת שההודעה מבולבלת ואני די מוצפת. אני כל כך רוצה שהרופאה תגיד לי לא רק להפסיק, אלא תיתן לי אלטרנטיבה - אבל היא לא מסוגלת לעשות את זה. אתם חושבים שאני נכנעת בזה שאני מפסיקה את הטיפול (יותר נכון, עושה הפסקה)?

 

[ihovav]

אני לא חושבת שיש לך כרגע ברירה,

האמת - לא ממש הבנתי את המונחים הרפואיים (אנחנו חדשים בעסק...) אבל לפי מה שנראה, אין לך הרבה ברירה, אלא לעשות הפסקה בטיפולים, אז חבל לענות את עצמך בהרגשה של "כניעה". עושה רושם שאת בחורה לוחמנית, תמשיכי כך והגוף יכניע את המחלה. מאמינה שתצליחי, בואי נאמין יחד, אני.

 

[ציפורלילה]

מיליתו

אני חושבת שאם הפסקה זה מה שדרוש לגוף שלך כדי לאסוף כוחות ולהמשיך, אז זה מה שרצוי שתעשי. נראה לי שאת לוקחת על עצמך יותר מדי עומס עם הטיפולים והלימודים והתחושה שאת לא עומדת בקצב, נראה כאילו את מנהלת עם עצמך מלחמה. ולפעמים זה בסדר לנוח, זה בסדר לעצור לרגע כדי לקחת אויר כדי שיהיה כוח להמשך המסע. את לא מפסיקה את הטיפולים, את לוקחת הפסקת מנוחה. אל תכעסי על עצמך, תני לעצמך את הזמן לו את זקוקה כדי לחדש כוחות ולהמשיך. תזכרי שהגוף שלך אולי קצת חלש כרגע אבל את חזקה, וחלק מהחוזק שלך הוא גם בלדעת מתי את מרשה לעצמך לנוח. ואם הרופאה שלך לא נותנת לך אלטרנטיבה אז תמצאי אותה בעצמך, או בעזרתנו. אני בטוחה שהרופאה שלך מאד דואגת לך ועושה כל מה שהיא יודעת כדי לשמור עליך. תשמרי על עצמך ותעזרי לה לעשות את העבודה שלה.

 

[יוני מרגיש בריא]

היי מיליתו

מה שלומך, אני קורא מידי פעם את הודעותייך ומתרשם שבאמת את פעילה ועסוקה מידי. גם קראתי מה שציפורלילה כתבה פה, ובאמת נראה לי שאת חייבת לעצמך הפסקה מהרבה דברים, מהטיפול, ושאר דברים. לי זה נראה מתיש מידי, וקצת חופש ושקט מהכל ממש לא יזיקו לך. גם גיבורי מלחמה נחים בהפוגות שבין לבין... בהצלחה רבה רבה והרבה רפואה שלימה

 

[דגנילי]

מתוקה.. מייק פיס נאט וור...

וזה כולל גם את הגוף שלך! יהיה בסדר, תאספי כוחות. אנחנו רגילים להילחם במחלה שלנו! זה נגע שצריך להילחם ולהיפתר ממנו חזק חזק! אבל אולי בסיפור עם הכבד, זה לא ככה.. עובדה שהגוף תשוש.. רוצה קצת מנוחה, קצת... הייתי ממליצה לך לצאת לנפוש, לנוח.. עם הבעל או חברה טובה.. משו ברגוע.. מסאג' טוב. עם ספר נעים (לא לימודים) ומוסיקה טובה, אולי משו בסיגנון יערות הכרמל... והכל יהיה טוב, תקשיבי לגוף שלך ופחות להיגיון.. למרות שאני מאוד מבינה את הלחץ שלך - היתה תקופה שנאלצתי לדחות טיפול בכמה שבועות, והתחרפנתי מזה.. אבל לא יקרה כלום (אולי רק טוב), מקצת התאוששות ורגיעה.