מיכל וזהו2
New member
מה דעתכן על זה?
<יצירה שכתבתי> יש לי ישות בחדר אני לא יודעת אם היא טובה או רעה לא יודעת מה היא עושה כאן או מה היא רוצה אבל היא שחורה מוזרה ופשוט מסתכלת עליי כבר התרגלתי לנוכחות שלה אני משתדלת לא להרהר יותר מידי בקיומה כי זה קצת מפחיד למה היא שם ממתי היא שם מה היא רוצה? והיא עושה מידי פעם דברים כדי להזכיר לי שהיא שם: מכבה לי את המחשב פתאום אם אני משאירה משהו על השולחן והולכת שניה מחוץ לחדר, כשאני חוזרת המשהו הזה יכול להמצא במקום אחר לגמריי שלא תבינו לא נכון, אני שפויה לחלוטין קשה להסביר את זה ובמיוחד להאמין לזה אבל היא פשוט שם, איתי , כל הזמן. היא מכירה את כל המחשבות שלי, במיוחד את הרעות היא רואה אותי בזמנים קשים בוחנת את הכאב שלי כשאני מסתכלת עליה, יש בה עירוב של עצב, עם ריקנות איומה ושלווה. אני ניגשת למקרר לקחת משהו לאכול והיא שם מביטה בי עם העיניים הגדולות והעצובות שלה אני מביטה בה בחזרה היא מבינה אותי היא נראית קצת מודאגת אני מבינה אותה היא ניגשת אליי נושכת אותי חזק בגרון גם היא צריכה לאכול יחסי גומלין והדם שלי נוטף לכאב כבר התרגלתי אני מנגבת את הריצפה חוזרת לעיסוקים שלי אני קמה בבוקר היא מביטה בי אני מסיתה את הוילון , אור נכנס לחדר היא נעלמת לזמן מה מתחבאת מתחת למיטה או משהו, נוהמת בשקט, מחכה לשעה שלה. אני מתלבשת , מתארגנת לצאת הפצע מהנשיכה של אתמול נעלם. אני לא יודעת מה היא עושה שם כל היום לבד מחכה לי אולי. אני נוסעת ברכב שלי שמה מוזיקה בפול ווליום שוכחת ממנה לשניה מופתעת שהיא לא מביטה אליי מבעד למראה ואני מוצאת את עצמי מהרהרת בה מה היא עושה עכשיו למה אני אף פעם לא רואה אותה מחייכת? אולי כדאי שאנסה לדבר איתה? נזכרת שהיא הופיעה לי בחלום ליל אמש. חכמה, עמוקה, שחורה ומבויישת שם היא לא נראתה כל כך מזיקה. רק בודדה, ואומללה. אני תוהה אם היא אוהבת אותי. אני חוזרת בערב הביתה והיא אינה רק משב רוח קר אני סוגרת את החלון ממתינה והיא לא באה ממתינה לה כמו שהיא המתינה לי כל היום אולי התייאשה? אולי חשבה שברחתי לה? אולי היא מאוכזבת ממני? זה לא ייתכן! היא חייבת להיות תלויה בי! אני הפתח שלה לעולם! למה היא עזבה פתאום? מדליקה סיגריה אני חייבת לגרש את המחשבות האלה מדליקה טלויזיה נותנת למחשבות לנדוד למה שמרצד על המרקע ושוב בוקר ואני לבד מכבה את הטלוזיה את הדמויות שליוו אותי בשנתי כל הלילה ושוב אור ושוב חיים ושוב יוצאים ושוב עולם אוספת גבר מזדמן להנעים לי את הלילה בבוקר הוא הולך נותן נשיקה מבטיח להתקשר והחיוך הזה מתפשט על פניי חיוך ציני "אל תטרח" בבוקר הזה השמיים בחוץ אפורים אך העולם ממשיך להסתובב יום ועוד יום והיא אבדה לי אני לא יודעת את זה אבל אני מחפשת אותה נזכרת בפעמים האחרונות שהיא לוותה אותי נתנה לי יד מנחמת או בכתה לה בשקט בפינת החדר בכתה עליי בכתה עליה אני מתגעגעת לצל שלי למה שהייתי לתמימות לאהבה לכוח ולעוצמה.
<יצירה שכתבתי> יש לי ישות בחדר אני לא יודעת אם היא טובה או רעה לא יודעת מה היא עושה כאן או מה היא רוצה אבל היא שחורה מוזרה ופשוט מסתכלת עליי כבר התרגלתי לנוכחות שלה אני משתדלת לא להרהר יותר מידי בקיומה כי זה קצת מפחיד למה היא שם ממתי היא שם מה היא רוצה? והיא עושה מידי פעם דברים כדי להזכיר לי שהיא שם: מכבה לי את המחשב פתאום אם אני משאירה משהו על השולחן והולכת שניה מחוץ לחדר, כשאני חוזרת המשהו הזה יכול להמצא במקום אחר לגמריי שלא תבינו לא נכון, אני שפויה לחלוטין קשה להסביר את זה ובמיוחד להאמין לזה אבל היא פשוט שם, איתי , כל הזמן. היא מכירה את כל המחשבות שלי, במיוחד את הרעות היא רואה אותי בזמנים קשים בוחנת את הכאב שלי כשאני מסתכלת עליה, יש בה עירוב של עצב, עם ריקנות איומה ושלווה. אני ניגשת למקרר לקחת משהו לאכול והיא שם מביטה בי עם העיניים הגדולות והעצובות שלה אני מביטה בה בחזרה היא מבינה אותי היא נראית קצת מודאגת אני מבינה אותה היא ניגשת אליי נושכת אותי חזק בגרון גם היא צריכה לאכול יחסי גומלין והדם שלי נוטף לכאב כבר התרגלתי אני מנגבת את הריצפה חוזרת לעיסוקים שלי אני קמה בבוקר היא מביטה בי אני מסיתה את הוילון , אור נכנס לחדר היא נעלמת לזמן מה מתחבאת מתחת למיטה או משהו, נוהמת בשקט, מחכה לשעה שלה. אני מתלבשת , מתארגנת לצאת הפצע מהנשיכה של אתמול נעלם. אני לא יודעת מה היא עושה שם כל היום לבד מחכה לי אולי. אני נוסעת ברכב שלי שמה מוזיקה בפול ווליום שוכחת ממנה לשניה מופתעת שהיא לא מביטה אליי מבעד למראה ואני מוצאת את עצמי מהרהרת בה מה היא עושה עכשיו למה אני אף פעם לא רואה אותה מחייכת? אולי כדאי שאנסה לדבר איתה? נזכרת שהיא הופיעה לי בחלום ליל אמש. חכמה, עמוקה, שחורה ומבויישת שם היא לא נראתה כל כך מזיקה. רק בודדה, ואומללה. אני תוהה אם היא אוהבת אותי. אני חוזרת בערב הביתה והיא אינה רק משב רוח קר אני סוגרת את החלון ממתינה והיא לא באה ממתינה לה כמו שהיא המתינה לי כל היום אולי התייאשה? אולי חשבה שברחתי לה? אולי היא מאוכזבת ממני? זה לא ייתכן! היא חייבת להיות תלויה בי! אני הפתח שלה לעולם! למה היא עזבה פתאום? מדליקה סיגריה אני חייבת לגרש את המחשבות האלה מדליקה טלויזיה נותנת למחשבות לנדוד למה שמרצד על המרקע ושוב בוקר ואני לבד מכבה את הטלוזיה את הדמויות שליוו אותי בשנתי כל הלילה ושוב אור ושוב חיים ושוב יוצאים ושוב עולם אוספת גבר מזדמן להנעים לי את הלילה בבוקר הוא הולך נותן נשיקה מבטיח להתקשר והחיוך הזה מתפשט על פניי חיוך ציני "אל תטרח" בבוקר הזה השמיים בחוץ אפורים אך העולם ממשיך להסתובב יום ועוד יום והיא אבדה לי אני לא יודעת את זה אבל אני מחפשת אותה נזכרת בפעמים האחרונות שהיא לוותה אותי נתנה לי יד מנחמת או בכתה לה בשקט בפינת החדר בכתה עליי בכתה עליה אני מתגעגעת לצל שלי למה שהייתי לתמימות לאהבה לכוח ולעוצמה.
