הסיפור של טל../images/Emo85.gif
אש"ת, תוסיפי בבקשה למאמרי הפורום: טל נולד ב- 19.3.98. היום הוא כמעט בן שש שנים. כשהייתי בשבוע ה- 14 בהיריון, בסקירת מערכות מוקדמת, הרופא גילה את הקלאב ברגל שמאל. הגישה שלו הייתה מוזרה. הוא רופא מאוד מפורסם, בחיפה שנסענו אליו מגבעתיים כדי לעשות סקירה פרטית, וקיבלנו עליו המון המלצות. הוא טען באוזנינו שזהו מום של אחת ל- 400 ילדים, (לדעתי הוא טועה אבל לא משנה, אף פעם לא טרחתי לברר), טען שזה בר תיקון אבל מצריך אורח חיים מאוד קשה בתחילת חייו של הילד ואמר שיש אנשים שמפילים כשהם מגלים שלעובר יש קלאב פוט. מיותר לציין שחרב עלינו עולמנו שם, במרפאה שלו, חשבנו שזה משהו נורא, חשבנו שיש לנו ילד מפגר בבטן והיינו מאוד מבולבלים. הוא סיפר לנו שסטטיסטית, אחת למליון יש גם בעיה נוירולוגית של פיגור או משהו כזה, ועד היום לא הוכח זה קשור קשר ישיר לקלאב פוט כי הסטטיסטיקה מאוד מועטת בעניין הזה. חזרנו הביתה המומים. התקשרנו לרופא הנשים שלי ולעוד חבר משפחה שהוא גניקולוג. שניהם הרגיעו אותנו וחבר שלנו, שהוא אורטופד, קישר אותנו עם פרופ' ויינטראוב מ"דנה", שייפגש איתנו לשיחת הסבר. במקביל, רופא הנשים שלי שלח אותי להמשך מעקב באולטראסאונד ממוקד על הרגל ועמוד השדרה אצל ד"ר אריאל יפו באיכילוב, שבדק לאורך כל ההיריון אם הרגל השנייה לא מצטרפת לרגל שמאל ואם לא רואים עוד מומים חס וחלילה. קיבלנו מפרופ' ויינטראוב הסברים מקיפים. ביקרנו במרכז הפיזיוטרפיה ב"דנה" וראינו הורים וילדים עם קלאב פוט. ראינו את הרגליים שלהם בשלבים שונים ובגילאים שונים והמשכנו כמובן את ההיריון היקר מפז הזה. טל נולד כאמור ביום ו', 19.3.98 בערב, ובחצות כבר גובס. מאז, גובסנו אחת לשבוע- עשרה ימים, והגבס הורד ליום אחד בערך לצורך פיזיו. וחוזר חלילה, גיבוס חוזר והורדה. כך עד גיל שישה חודשים, אז הגבס הורד עד גיל 11 חודש והוא קיבל מכשיר סד לרגל השמאלית שאיתו הוא ישן בלילה לכל אורך התקופה הזו. בגיל 11 חודש הוחלט לנתח את טל היות שהרגל לא השתפרה באורח משביע רצון. במהלך התקופה הזו עשינו בדיקות אי. אם. ג'י. בירושלים ב"אלין". עשינו בדיקות mri של עמוד השדרה כי האי. אם. ג'י, היה חשוד, אבל לא התגלה ממצא מדאיג. בנוסף, טל לאורך כל הזמן הזה גילה התפתחות איטית לגילו. הוא התיישב מאוחר. הוא לא זחל, הוא הלך רק בגיל שנה ושבעה חודשים והיה מאוד לא מפותח מוטורית. החזקנו לו פיזיוטרפיסטית פרטית שבאה הביתה פעמיים בשבוע כדי לקדם אותו בהתפתחות המוטורית שלו ותעזור לו לזחול, לעמוד יציב ולעשות כל מה שנדרש בגילו. רופא הילדים אמר שאין קשר בין זה לקלאב פוט, הוא פשוט היה late bloomer, כמו שקוראים לזה בשפה הרפואית, "מתפתח באיטיות", או "מאחר לפרוח", אם נתרגם את זה מילולית...
אחרי הניתוח טל היה מגובס 6 שבועות ולאחר מכן, לאט לאט החלים. הוא השיג את כל אבני הדרך ההתפתחותיות שלו עד גיל 3-4 ואז באמת פרח כמו פרח לב-הזהב. הכול הסתדר, הדיבור, הריפוי בעיסוק, הכול. נשמנו לרווחה בסביבות גיל 4. בשנה האחרונה, ניכר שכף הרגל שלו הולכת ומתנוונת מצד שמאל שלה. הגיד היה חלש וכמעט לא הגיב רפלקסיבית. לא היה מנוס מניתוח להעברת גיד שאותו עברנו לפני שבועיים ב"דנה" ועכשיו אנחנו בגבס לעוד 4 שבועות. אחריו נקבל גבס הליכה, קצר עד מתחת לברך למשך 4 שבועות ואז נוריד אותו ונתחיל פיזיו. בתקווה שהכול יסתדר, אמן. זהו סיפורינו. מובן שכל הבית סבב סביב זה. שיניתי את תחום העיסוק שלי בגלל הטיפול בטל. היה ברור שלא אוכל לעבוד במקום עבודה כשכירה עם ההיעדרויות רבות כל כך בשנה הראשונה לחייו, והפכתי לעצמאית פרילנסרית. טל הוא ילד נבון, מקסים, סקרן, בעל כושר ביטוי נפלא, טוב-לב ואהוב על חבריו בגן. יעל, אמא של טל.
