ראה,
קודם כל תודה רבה על התגובה. אני הגבתי מנסיון אישי, וזה לא בא להפחית מהניסיון שלך חו"ח. אני מאמין לדברייך, ודברים אלו ידועים לי מתוך המידע הרב שיש בתחום בריאות הנפש, מפי רופאים וכן מעדויות של מטופלים שמדברים בזכות הטיפול, והנראטיב שלהם אכן דומה לשלך. אתה נשמע תבוני למצבך, ומכאן שאתה מבין את ההבדל בין מצב פסיכוטי למצב רגיל (לא פסיכוטי.) אני מניח שאם הייתי אומר לך שאני לא שומע קולות, או מרגיש שיש מישהו בחדר (אני הייתי צריך לבקש הבהרה מה הדברים האלה אומרים), היית מאמין לי וזה בערך ההבדל בינך לבין פסיכיאטר. ברגע שיש פסיכיאטר, ומולו עומד איש בלי השכלה דומה לשל הפסיכיאטר, הפסיכיאטר הוא זה שצודק, ואני ואתה יודעים שהפסיכיאטר הוא סה"כ בן אדם. אתה יודע גם שההערכה נעשית ע"ג הראיון, בניגוד להיכרות לאורך ציר זמן שלעניות דעתי יכולה למנוע טעויות. אם זאת אני לקחתי הכל ברוח ספורטיבית, גם כשהייתי צעיר ולא הבנתי ומאוד ניגנו לי על העצבים ע"ע העלאת נקודות רגישות. לגבי התרופות, נאלצתי לקחת אותם מתישהו, והדיכאון ומחנק בגרון (כזה כמו של לפני בכי, רק שזה בא ספונטנית) זה כבר קצת יותר מתופעת לוואי מבחינתי ואני לא מאחל את התופעות הקוגניטיביות והנפשיות שהתרופות גרמו לי. אם זאת אני כן נהנתי מהסביבה ומהקשר עם הצוות, בכנות. יותר קשה לי לחזור הבייתה ולהמשיך באותה מתכונת בבית. אשרייך על האומץ שלך לדבר ולשתף, ושתמשיך להתחזק.