מה דעת האמונה המשיחית על טיפול פסיכיאטרי?

בעקרון

אנחנו מאמינים שכשאדם נושע, כשהוא נולד מחדש, הוא מקבל רפואה לנפשו, והדבר כבר הוכח. ישנם לא מעט עדויות של אנשים שסבלו ממחלות נפשיות, והאדון ריפא אותם כליל. אני לא מבין כל-כך בתחום ולכן אני לא אוכל לתת לך תשובה יותר מפורטת, אך אולי יש פה מישהו שמבין יותר... עם זאת ידוע הוא שהפסיכיאטריה לוקה בחסר, ואינה המענה האולטימטיבי לבעיות הנפשיות, יש הרבה אנשים שמחוץ לאמונה המשיחית, שיוצאים וטוענים נגדה, וישנם הרבה טיעונים בעדה.
 

sha na na revol

New member
אכן אחת הבעיות העיקריות של הפסיכיאטריה

היא העברת האחריות מהבחירות שהאדם עושה אל כל מני "מחלות" בעלות תיאורים עמומים ולא מובנים, וה"תיקון" שהפסיכיאטריה מציעה אינו קשור לשאלות מוסריות או רוחניות, להיפך האבחון הפסיכיאטרי מבוסס בחלקו הגדול על הישגים בתחום החומרי. לכן לדעתי הטענות נגד הפסיכיאטריה הן לא בכדי, ואני מוכן להעיד מנסיוני האישי בלבד על קשיים שעולים בטיפול שכזה. מצד שני, יש משקל לשאלה עם אדם מבקש טיפול בצורה פרטית, או מטופל במערכת הציבורית בעל כורחו. בצורה פרטית יש יותר סיכוי לשלב טיפול עם מתן כבוד לאדם ולאורח חייו ומתן אבחנה בצורה הוגנת (שלא שופטת למשל אדם בשעת כעסו, לדוגמה, ומתייגת אותו כחולה נפש- דברים כאלה קורים
)
 
אתה לצערי לא מדייק

בס"ד אני אדם/בחור הלום קרב שלקה במשבר פסיכוטי חריף הנוטל תרופות אנטי-פסיכוטיות,ושתדע לך שבעטיין אני מתפקד היטב,אני מאוזן ורואה את המציאות בצורה מאוזנת. אלמלא קבלתי טיפול,ספק אם הייתי עובד,מקים משפחה,ואולי אף מביא את עצמי לכליון ואבדון,וזה היה קרוב. לי התרופות סייעו,האמונה שלי באל שרירה וקיימת,אני מאיר פנים וידידותי לסובביי,אבל אני יודע גם יודע שישנם מקרים שהתרופות הללו גורמות לתופעות לוואי קשות והן מזיקות לא אחת. נהיר וברור לי שאם אפסיק את נטילתן,הרי שהמצב הרמיסיוני(הרדום)של הפסיכוזה ישוב,משום שזה כרוני. אפרופו כעס שעליו דברת,אז ידוע שאין שופטים אדם בשעת כעסו,כאבו,צערו וכו' איגרת הרמב"ן יודעת לומר לנו שכל הכועס שולטים בו מיני גהנום. ולכן איך נאמר בפרקי אבות:תהי קשה לכעוס ונוח לרצות. ובתהילים ידעו לומר:רגזו ואל תחטאו. אין ספק ששליטה ברוחנו נדרשת,ועל זה אמרו חז"ל(חכמינו זכרונם לברכה):איזהו גיבור(שורש ג.ב.ר=גבר)הכובש את יצרו?
 

sha na na revol

New member
ראה,

קודם כל תודה רבה על התגובה. אני הגבתי מנסיון אישי, וזה לא בא להפחית מהניסיון שלך חו"ח. אני מאמין לדברייך, ודברים אלו ידועים לי מתוך המידע הרב שיש בתחום בריאות הנפש, מפי רופאים וכן מעדויות של מטופלים שמדברים בזכות הטיפול, והנראטיב שלהם אכן דומה לשלך. אתה נשמע תבוני למצבך, ומכאן שאתה מבין את ההבדל בין מצב פסיכוטי למצב רגיל (לא פסיכוטי.) אני מניח שאם הייתי אומר לך שאני לא שומע קולות, או מרגיש שיש מישהו בחדר (אני הייתי צריך לבקש הבהרה מה הדברים האלה אומרים), היית מאמין לי וזה בערך ההבדל בינך לבין פסיכיאטר. ברגע שיש פסיכיאטר, ומולו עומד איש בלי השכלה דומה לשל הפסיכיאטר, הפסיכיאטר הוא זה שצודק, ואני ואתה יודעים שהפסיכיאטר הוא סה"כ בן אדם. אתה יודע גם שההערכה נעשית ע"ג הראיון, בניגוד להיכרות לאורך ציר זמן שלעניות דעתי יכולה למנוע טעויות. אם זאת אני לקחתי הכל ברוח ספורטיבית, גם כשהייתי צעיר ולא הבנתי ומאוד ניגנו לי על העצבים ע"ע העלאת נקודות רגישות. לגבי התרופות, נאלצתי לקחת אותם מתישהו, והדיכאון ומחנק בגרון (כזה כמו של לפני בכי, רק שזה בא ספונטנית) זה כבר קצת יותר מתופעת לוואי מבחינתי ואני לא מאחל את התופעות הקוגניטיביות והנפשיות שהתרופות גרמו לי. אם זאת אני כן נהנתי מהסביבה ומהקשר עם הצוות, בכנות. יותר קשה לי לחזור הבייתה ולהמשיך באותה מתכונת בבית. אשרייך על האומץ שלך לדבר ולשתף, ושתמשיך להתחזק.
 
למעלה