מה הבעיה שלי
הי. יש לי בעיה קטנה, קוראים לה החיים, ואני קצת לא יודעת מה לעשות. השתחררתי מהצבא לפני חמישה חודשים, מכיוון שבצבא התעסקתי במחשבים מצאתי עבודה טובה בחברת היי טק. הכסף טוב (אני מרוויחה כפול ממה שהחברות שלי מרוויחות ב"עבודות אחרי צבא" מעפנות) ועכשיו אפילו לקחתי אוטו מהעבודה, ככה שחופש התנועה שלי השתפר פלאים. אתם בטח אומרים, אז מה הבעיה? ככה כולם חושבים, שהסתדרתי ויש לי הרבה מזל. אבל אני... דווקא לא חושבת ככה. אני לא כ"כ סובלת את העבודה שלי, אומנם אומרים שבכל עבודה הקליטה קשה וצריך לתת לעבודה לפחות 3 חודשים צ'אנס (למרות שעוד שבועיים וחצי ימלאו 3 חודשים לעבודתי כאן) די משעמם לי ואני לא מתחברת עם האנשים (שכצפוי, מבוגרים ממני, מה גם שאני לא יושבת עם הצוות שלי אלא בחדר אחר, עם אנשים שחוץ מבוקר טוב לא כ"כ מדברים איתי) ובזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מבלה יותר ויותר זמן בשירותים, סתם יושבת שם, חושבת, מתחבאת, מושכת את הזמן... אז חשבתי "אולי אני פשוט אתפטר" אבל נחמד לי שיש לי כסף, ובמיוחד טוב שיש אוטו, וחוץ מזה, נגיד שאני אתפטר, מה אז? אני אמצא עבודה אחרת? רוב הסיכויים שאני אשתעמם שם גם, אומנם אני טובה במחשבים אבל לא כ"כ אוהבת לעסוק בהם. אז אולי עבודה שהיא לא בהייטק? זה לא כאילו אני אהיה מאושרת במלצרות... חוץ מזה, אם אני אתפטר אז הרגשת הכישלון וההרגשה שאכזבתי את הסביבה שלי לא יעזבו אותי... אין לי מושג מה אני רוצה להיות (בטח שיש לי, אני רוצה להיות כותבת, ספרים, טלוויזיה, קולנוע, אבל לא באמת עשיתי עם זה משהו ממשי ככה שאני לא יודעת אפילו אם אני טובה בזה, והמשפחה שלי ממש לא תומכת, הם אומרים שלא יהיה לי כסף למסטיק....) אז זה לא כאילו שאני יכולה לפרוש מהעבודה לטובת לימודים פול-טיים. חשבתי על טיול, אבל אני מרגישה כרגע שזה גדול עלי, וגם אין לי עם מי או לאן. אני חושבת שאני די מבועתת מהחיים, מה שכן, אני בטוחה שאני די אומללה, אבל אני לא רואה פיתרון באופק ואני ממש לא יודעת מה לעשות.... מצטערת שהפלתי את זה עליכם, אבל אם מישהו יוכל לעזור לי אני אודה לו מאוד!!
הי. יש לי בעיה קטנה, קוראים לה החיים, ואני קצת לא יודעת מה לעשות. השתחררתי מהצבא לפני חמישה חודשים, מכיוון שבצבא התעסקתי במחשבים מצאתי עבודה טובה בחברת היי טק. הכסף טוב (אני מרוויחה כפול ממה שהחברות שלי מרוויחות ב"עבודות אחרי צבא" מעפנות) ועכשיו אפילו לקחתי אוטו מהעבודה, ככה שחופש התנועה שלי השתפר פלאים. אתם בטח אומרים, אז מה הבעיה? ככה כולם חושבים, שהסתדרתי ויש לי הרבה מזל. אבל אני... דווקא לא חושבת ככה. אני לא כ"כ סובלת את העבודה שלי, אומנם אומרים שבכל עבודה הקליטה קשה וצריך לתת לעבודה לפחות 3 חודשים צ'אנס (למרות שעוד שבועיים וחצי ימלאו 3 חודשים לעבודתי כאן) די משעמם לי ואני לא מתחברת עם האנשים (שכצפוי, מבוגרים ממני, מה גם שאני לא יושבת עם הצוות שלי אלא בחדר אחר, עם אנשים שחוץ מבוקר טוב לא כ"כ מדברים איתי) ובזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מבלה יותר ויותר זמן בשירותים, סתם יושבת שם, חושבת, מתחבאת, מושכת את הזמן... אז חשבתי "אולי אני פשוט אתפטר" אבל נחמד לי שיש לי כסף, ובמיוחד טוב שיש אוטו, וחוץ מזה, נגיד שאני אתפטר, מה אז? אני אמצא עבודה אחרת? רוב הסיכויים שאני אשתעמם שם גם, אומנם אני טובה במחשבים אבל לא כ"כ אוהבת לעסוק בהם. אז אולי עבודה שהיא לא בהייטק? זה לא כאילו אני אהיה מאושרת במלצרות... חוץ מזה, אם אני אתפטר אז הרגשת הכישלון וההרגשה שאכזבתי את הסביבה שלי לא יעזבו אותי... אין לי מושג מה אני רוצה להיות (בטח שיש לי, אני רוצה להיות כותבת, ספרים, טלוויזיה, קולנוע, אבל לא באמת עשיתי עם זה משהו ממשי ככה שאני לא יודעת אפילו אם אני טובה בזה, והמשפחה שלי ממש לא תומכת, הם אומרים שלא יהיה לי כסף למסטיק....) אז זה לא כאילו שאני יכולה לפרוש מהעבודה לטובת לימודים פול-טיים. חשבתי על טיול, אבל אני מרגישה כרגע שזה גדול עלי, וגם אין לי עם מי או לאן. אני חושבת שאני די מבועתת מהחיים, מה שכן, אני בטוחה שאני די אומללה, אבל אני לא רואה פיתרון באופק ואני ממש לא יודעת מה לעשות.... מצטערת שהפלתי את זה עליכם, אבל אם מישהו יוכל לעזור לי אני אודה לו מאוד!!
