מלים מלים...
לפני שאתייחס לשאלה - כמה מלים על עצמי משום שאני כותבת כאן לראשונה.
שמי שרי, אני בת 44 (ממש אוטוטו) וגרה בישוב קהילתי בגליל. אמא לשלוש ילדות .
אני "משחקת" עם המוות שנים רבות והפעם הראשונה בה נפגשתי איתו מאוד מקרוב היה בליווי של חברה טובה שנפטרה מסרטן לפני 19 שנה. את אבי איבדתי למחלה אחרת - מחלת ההימורים - תתפלאו עד כמה זה דומה.. ולאחר מכן בשנים האחרונות היו לי מפגשים קרובים מאוד עם הסרטן- סבתי, חברה- אחות נפש בת גילי, ובחצי השנה האחרונה נפרדתי מסבי (שזכה להתפרצות מחלה קצרה מאוד -שאובחנה בערך 3 שבועות לפני שנפטר..) וחמי האהוב שהיה לי כאב - אותו לויתי באופן קרוב מאוד במהלך החצי השנה האחרונה של חייו.
בשנה האחרונה עברתי קורס מתנדבים בקהילה שנועד להכשיר מתנדבים לליווי חולים במחלות מאיימות חיים , מה שנקרא בעגה המקצועית "ליווי רוחני" והבנתי שזו באמת קריאת הנשמה שלי - ובדרך זו או אחרת אגיע לעסוק בכך -לא רק עם קרובי ואהובי אלא עם עוד אנשים שזקוקים לתמיכה וליווי.
אני קוראת כאן כבר כמה ימים - ומאוד מזדהה עם כל מה שנקרא. עברנו בשנים האחרונות חוויות דומות מאוד לאלו שמתוארות כאן. למעשה אני כאן משתי סיבות -האחת כי זה נוגע לי, אלי, למשפחתי, וכאמור אני מזדהה לחלוטין, והסיבה השניה היא נושא הליווי. זו לא פרסומת - אני לא עוסקת בכך וכל מה שאני עושה בינתיים הוא התנדבותי לחלוטין ואני מקווה שאף אחד לא יחוש שאני מסתכלת על הפורום הזה כאל "חיית מעבדה".. נכנסתי לכאן בראש ובראשונה בגלל תחושות לבי...
וכעת לשאלה ((-:
מה הכי מעודד לשמוע? אני חושבת שזה תלוי מי אומר ולמי הוא אומר את זה..הרי אין כללים.
לפעמים אני חושבת שהכי מעודד זה פשוט לא לנסות לעודד.
אנשים מאוד מפחדים משקט. משתיקה, הם נפגשים עם אנשים כמונו -שנמצאים בתוך המשבר, בתוך המחלה או בתוך האבל של אחרי, ומדברים את עצמם (כמעט כתבתי "למוות".. אבל זה קצת מקאברי..) אז הם אומרים מלים שהם מכירים, הם זורקים משפטים סתמיים וחסרי מחויבות. מלים כמו "תהיי חזקה" - ואותך זה ממש מצחיק כי כל מה שאת רוצה באותו רגע זה להתפרק בבכי של תסכול או כאב..ולעתים כל מה שאנחנו רוצים הרי זה מישהו שלא ידבר, פשוט יאסוף אותנו בחיבוק אמיתי ויהיה שם בשבילנו, באמת .
ולכן צריך להיות רגיש - יש אנשים שבאמת רוצים ריחוק, יש אנשים שרוצים שקט, יש אנשים שרוצים חיבוק.
יש אנשים שרוצים פטפטת ,לדבר על שטויות,יש כאלה שרק צריכים שיגידו להם - הי אני כאן..מה איתך? והם יתחילו לספר ולפרוק..
מעבר למלים אני חושבת שהחשוב ביותר הוא באמת להיות שם - לתת לאדם שעומד מולך שאתה שם איתו ובשבילו. ולתת לו להוביל את הסיטואציה - אם הוא רוצה לצחוק לצחוק ואם הוא רוצה לבכות לבכות - או לפחות לאפשר לו לעשות כך.
יפעם מזמן אמרה לי מישהי שבמצבי משבר -לא כדאי להגיד "תהיו חזקים" כי להיות חזק זה משהו סטטי. עדיף להגיד "חיזקו ואימצו" כי יש בכך איזה שהוא תהליך, דינמיות..אני אוהבת את הלך הרוח הזה - ואכן מעדיפה את המלים הללו - חיזקו ואימצו.
