מה הדרך הכלכלית הרצויה לישראל
דרך המלך לכלכלה ישראלית יציבה נמצאת אי שם באמצע, בין הגישה הקפילטליסטית לגישה הקומוניסטית ומורכבת מיד חופשית לבעלי ההון, אך במקביל תמיכה בחלשים. המרכיבים להבראתה הכלכלית של המדינה. בישראל יש מחלה כלכלית כבדה. הסימפטומים שלה הם שביתות וסכסוכי עבודה. השורשים למחלה הם אי הבנה בסיסית בצרכי המשק הישראלי ואני אסביר. כשהקימו ארגון כמו הסתדרות הפועלים וממשלת ישראל עוד עסקה ברעיונות השוויונים מבית המדרש הקומוניסטי, למעמד הפועלים היה כוח והוא עזר להקים את המדינה. היום ממשלת ישראל נטתה חדות ימינה ואימצה מודלים כלכליים ימנים שמשנתם היא פיתוח התעשיות המודרניות בישראל וחיזוק המעמדות הכלכליים ורמת ההשכלה. התעשיות הפשוטות נדחו לשוליים. לעומת זאת, ההסתדרות נשארה בקיפאון דעה של ישראל הישנה שבה מעמד הפועלים היה השליט ולכן הרבתה להלחם עבור זכויותיהם של פועליה. הכלכלנים הימניים שלהם נתח הרווחים הגבוה היה חשוב יותר מזכויות העובדים, עקפו את ההסתדרות דרך חברות כוח אדם והרבו להעסיק עובדים בתנאים מחפירים. הפועלים שנוכחו לדעת שההסתדרות מנהלת מלחמת מאסף בשוק הכלכלה הישראלי העדיפו לוותר על זכויותיהם כדי לזכות בעבודה דרך חברות כוח אדם, מאשר להיות מובטלים תחת שלטון ההסתדרות. כך ההסתדרות איבדה בשנים האחרונות רבות מכוחה. עם זאת, בשנים האחרונות נמאס למעמד הפועלים להירמס תחת מעבידיו בתנאים לא הולמים ולכן החל להילחם בהם וההסתדרות שמחה לסייע להם בארגון השביתות. שנות האינתיפדה הארוכות שכפו אבטלה מאונס ופיטורים המוניים החריפו את המצב בישראל. ממשלת ישראל שקראה את הנתונים של האבטלה הגבוהה החליטה להרים את הכפפה ולסייע למובטלים לחזור לשוק העבודה. אבל למרות הכוונות הטובות, ממשלת ישראל, בעלת הגישה הימנית לכלכלה, גרמה נזק נוסף בגלל שהעדיפה לעודד תעשיינים לשלב במפעליהם פועלים רבים ככל האפשר תמורת הטבות כלכליות, במקום לסייע לפועלים עצמם. וכך, מצד אחד צומצמה רבות האבטלה והצמיחה חזרה, אבל נהנו ממנה בעיקר ראשי התעשיינים בעוד שהפועלים נשארו הרחק מאחור ורבים מהם לא זוכים למשכורות ראויות על עבודתם הקשה ונשארים מתחת לקו העוני. כוחות השוק שהעבירו תעשיות רבות לייצור במקומות זולים יותר, סגרו מפעלים רבים ולעובדים לא נותרה עבודה וכך גם לגלי העלייה הגדולים. הבעיה היא שכל מפעל שמוצא את עצמו בקשיים ומחפש דרכים להתייעל מתחיל בפיטורים של עובדים רבים שאותם גייס קודם לכן בצורה לא מבוקרת ומעבר לצרכיו. הפיטורים לא דורשים ממנו כבר לפצות את העובדים וכך קל לו לפטרם. מקסימום - כשיתאושש יגייס עובדים אחרים מחדש. לדעתי על ממשלת ישראל וגם הסתדרות העובדים לסיים את המחלוקות ביניהם, לאחד כוחות ולהבין מה השוק הישראלי דורש. דבר ראשון, יש להעלות את שכר המינימום לעובדים כפי שההסתדרות דורשת כבר שנים וכן להחמיר את נהלי הפיטורים ולהעניק לעובדים זכויות. כך החברות יעסיקו רק את כמות העובדים הדרושה להם מתוך שיקול דעת ומשכורת הגונה ולא ימהרו לפטרם וגם לא ימהרו לגייס עובדים רבים בשכר מחפיר ולפטרם בצמצומים בלי זכויות כפי שמתרחש היום. דבר שני, במקום לדחוס עובדים רבים במקומות שאינם דרושים כפי שמתברר בקיצוצים של ממשלת ישראל. עליה ועל ארגון ההסתדרות ליזום פיתוח תעשיות נוספות בישראל שיקלטו את הפועלים ואשר גם תוצרתם תכניס הון למדינה. לאחרונה הודיע השר אלי ישי הודיע שבכוונתו לפתח את התעשיות הותיקות ולהעסיק בהם את הפועלים הכשירים לכך. נכון אולי זה לא משתלם כמו פיתוח תעשיית ההייטק הישראלית, אבל מוטב לתת להם לעבוד במסגרת ממשלתית מאשר לסמוך על טוב ליבם של התעשיינים. ההסתדרות לא יכולה לנהל מלחמת מאסף בכלכלנים הימנים השולטים בשוק ההון. עליה ליצור אלטרנטיבה ולהקים, בדיוק כמו הקיבוצים של פעם, רשת מפעלים שתעסיק עובדים בשכר הולם ומתוך זכויות. כך גם ההסתדרות תוכל להשיב את כוחה, כיוון שיותר עובדים ישמחו לעבוד בתעשיות שישתייכו להסתדרות וגם פועלים שלא מאוגדים תחתיה ישירות יזכו בזכות הממשלה ותמיכת ההסתדרות להטבה כלכלית ובטחון במקום עבודתם. העוני יצתמצם והשכר יעלה. אנחנו לא צריכים כלכלה ימנית מידי וקפטלסיטית שמתאימה לארה"ב אבל לא לישראל הקטנה, שהקפטליזם גורם בה לכלכלה ריכוזית הנשלטת בידי מספר קטן של בעלי הון. מצד שני - אנחנו לא צריכים כלכלה שמבוססת רק על עקרונות הקומוניזם השמאלניים דבר שלא מתאים לתעשיות המתוחכמות בישראל שמושכות עובדים בזכות כספם. דרך המלך לכלכלה ישראלית יציבה נמצאת אי שם באמצע בין שתי הגישות. לאחר שישראל תניח לבעלי ההון להסתדר לבד ותתמוך בחלשים יותר, תתייצב הכלכלה הישראלית ומחלותיה יעלמו וגם הסימפטומים שלהם. בלי שביתות, בלי סכסוכי עבודה, רק כלכלה יציבה שמושתת על הטובים בעקרונות הכלכליים ומטיבה גם עם הפועלים ולא רק עם בעלי ההון.
דרך המלך לכלכלה ישראלית יציבה נמצאת אי שם באמצע, בין הגישה הקפילטליסטית לגישה הקומוניסטית ומורכבת מיד חופשית לבעלי ההון, אך במקביל תמיכה בחלשים. המרכיבים להבראתה הכלכלית של המדינה. בישראל יש מחלה כלכלית כבדה. הסימפטומים שלה הם שביתות וסכסוכי עבודה. השורשים למחלה הם אי הבנה בסיסית בצרכי המשק הישראלי ואני אסביר. כשהקימו ארגון כמו הסתדרות הפועלים וממשלת ישראל עוד עסקה ברעיונות השוויונים מבית המדרש הקומוניסטי, למעמד הפועלים היה כוח והוא עזר להקים את המדינה. היום ממשלת ישראל נטתה חדות ימינה ואימצה מודלים כלכליים ימנים שמשנתם היא פיתוח התעשיות המודרניות בישראל וחיזוק המעמדות הכלכליים ורמת ההשכלה. התעשיות הפשוטות נדחו לשוליים. לעומת זאת, ההסתדרות נשארה בקיפאון דעה של ישראל הישנה שבה מעמד הפועלים היה השליט ולכן הרבתה להלחם עבור זכויותיהם של פועליה. הכלכלנים הימניים שלהם נתח הרווחים הגבוה היה חשוב יותר מזכויות העובדים, עקפו את ההסתדרות דרך חברות כוח אדם והרבו להעסיק עובדים בתנאים מחפירים. הפועלים שנוכחו לדעת שההסתדרות מנהלת מלחמת מאסף בשוק הכלכלה הישראלי העדיפו לוותר על זכויותיהם כדי לזכות בעבודה דרך חברות כוח אדם, מאשר להיות מובטלים תחת שלטון ההסתדרות. כך ההסתדרות איבדה בשנים האחרונות רבות מכוחה. עם זאת, בשנים האחרונות נמאס למעמד הפועלים להירמס תחת מעבידיו בתנאים לא הולמים ולכן החל להילחם בהם וההסתדרות שמחה לסייע להם בארגון השביתות. שנות האינתיפדה הארוכות שכפו אבטלה מאונס ופיטורים המוניים החריפו את המצב בישראל. ממשלת ישראל שקראה את הנתונים של האבטלה הגבוהה החליטה להרים את הכפפה ולסייע למובטלים לחזור לשוק העבודה. אבל למרות הכוונות הטובות, ממשלת ישראל, בעלת הגישה הימנית לכלכלה, גרמה נזק נוסף בגלל שהעדיפה לעודד תעשיינים לשלב במפעליהם פועלים רבים ככל האפשר תמורת הטבות כלכליות, במקום לסייע לפועלים עצמם. וכך, מצד אחד צומצמה רבות האבטלה והצמיחה חזרה, אבל נהנו ממנה בעיקר ראשי התעשיינים בעוד שהפועלים נשארו הרחק מאחור ורבים מהם לא זוכים למשכורות ראויות על עבודתם הקשה ונשארים מתחת לקו העוני. כוחות השוק שהעבירו תעשיות רבות לייצור במקומות זולים יותר, סגרו מפעלים רבים ולעובדים לא נותרה עבודה וכך גם לגלי העלייה הגדולים. הבעיה היא שכל מפעל שמוצא את עצמו בקשיים ומחפש דרכים להתייעל מתחיל בפיטורים של עובדים רבים שאותם גייס קודם לכן בצורה לא מבוקרת ומעבר לצרכיו. הפיטורים לא דורשים ממנו כבר לפצות את העובדים וכך קל לו לפטרם. מקסימום - כשיתאושש יגייס עובדים אחרים מחדש. לדעתי על ממשלת ישראל וגם הסתדרות העובדים לסיים את המחלוקות ביניהם, לאחד כוחות ולהבין מה השוק הישראלי דורש. דבר ראשון, יש להעלות את שכר המינימום לעובדים כפי שההסתדרות דורשת כבר שנים וכן להחמיר את נהלי הפיטורים ולהעניק לעובדים זכויות. כך החברות יעסיקו רק את כמות העובדים הדרושה להם מתוך שיקול דעת ומשכורת הגונה ולא ימהרו לפטרם וגם לא ימהרו לגייס עובדים רבים בשכר מחפיר ולפטרם בצמצומים בלי זכויות כפי שמתרחש היום. דבר שני, במקום לדחוס עובדים רבים במקומות שאינם דרושים כפי שמתברר בקיצוצים של ממשלת ישראל. עליה ועל ארגון ההסתדרות ליזום פיתוח תעשיות נוספות בישראל שיקלטו את הפועלים ואשר גם תוצרתם תכניס הון למדינה. לאחרונה הודיע השר אלי ישי הודיע שבכוונתו לפתח את התעשיות הותיקות ולהעסיק בהם את הפועלים הכשירים לכך. נכון אולי זה לא משתלם כמו פיתוח תעשיית ההייטק הישראלית, אבל מוטב לתת להם לעבוד במסגרת ממשלתית מאשר לסמוך על טוב ליבם של התעשיינים. ההסתדרות לא יכולה לנהל מלחמת מאסף בכלכלנים הימנים השולטים בשוק ההון. עליה ליצור אלטרנטיבה ולהקים, בדיוק כמו הקיבוצים של פעם, רשת מפעלים שתעסיק עובדים בשכר הולם ומתוך זכויות. כך גם ההסתדרות תוכל להשיב את כוחה, כיוון שיותר עובדים ישמחו לעבוד בתעשיות שישתייכו להסתדרות וגם פועלים שלא מאוגדים תחתיה ישירות יזכו בזכות הממשלה ותמיכת ההסתדרות להטבה כלכלית ובטחון במקום עבודתם. העוני יצתמצם והשכר יעלה. אנחנו לא צריכים כלכלה ימנית מידי וקפטלסיטית שמתאימה לארה"ב אבל לא לישראל הקטנה, שהקפטליזם גורם בה לכלכלה ריכוזית הנשלטת בידי מספר קטן של בעלי הון. מצד שני - אנחנו לא צריכים כלכלה שמבוססת רק על עקרונות הקומוניזם השמאלניים דבר שלא מתאים לתעשיות המתוחכמות בישראל שמושכות עובדים בזכות כספם. דרך המלך לכלכלה ישראלית יציבה נמצאת אי שם באמצע בין שתי הגישות. לאחר שישראל תניח לבעלי ההון להסתדר לבד ותתמוך בחלשים יותר, תתייצב הכלכלה הישראלית ומחלותיה יעלמו וגם הסימפטומים שלהם. בלי שביתות, בלי סכסוכי עבודה, רק כלכלה יציבה שמושתת על הטובים בעקרונות הכלכליים ומטיבה גם עם הפועלים ולא רק עם בעלי ההון.