מה הדרכים לזהות שווא מרחף?

[שי ודרור]

מה הדרכים לזהות שווא מרחף?

ואיפה הוא מופיע?

 

[איליה.]

תשובה

בכדי לבדוק אם זה שווא מרחף, בודקים אם הוא מופיע אחרי תנועה קטנה, ואם בצורת המקור מקורו בתנועה. למשל: סֶפֶר => סִפְרִי, השווא באות פ' הוא מרחף כי הוא בא אחרי תנועה קטנה, ובצורת המקור (סֶפֶר) מקורו בתנועה (סגול). הנה דף נחמד שמצאתי, שמסכם את כללי ההגיה והניקוד בעברית.

 

[python 4]

איזה יופי של דף! הזכיר לי נשכחות.

תודה! אגב, למה מישהו יודע למה קוראים לקמץ קטן קמץ קטן?

 

[python 4]

OK, אני ישאל את זה שוב -

למה קוראים לקמץ קטן קמץ קטן? אני בטוח שמישהו יודע ולא חשוב לי למה הוא יודע.

 

[אליכ בליכ בום]

קמץ קטן

קמץ קטן הוא סימן המציין תנועת 0 קצרה. אני סובר שהוא נקרא כך מכיוון שהוא מציין תנועה קטנה בניגוד לקמץ הגדול שמבטא תנועת A ארוכה.

 

[python 4]

תודה לך!

אני מתבייש להגיד שחשבתי שקוראים לו ככה בגלל שהוא מצויר יותר בקטן מאשר קמץ רגיל. אז אני לא יגיד, ואתם תמשיכו לחשוב שאני מבין משהו (או שלא).

 

[slevinger]

../images/Emo13.gif

 

[הכימאית]

לא לגמרי נכון...

איליה, נדמה לי שטעית כאן. דבר ראשון, השווא ב"סִפְרִי" אינו מרחף אלא נח, למיטב ידיעתי (אך אשמח ללמוד משהו חדש, אם מישהו יכול להוכיח אחרת). כבר הסברתי זאת מזמן. בנוסף לכך, ההגדרה שנתת לשווא מרחף לא נראית לי ברורה כל כך. מתי יבוא שווא מרחף? כאשר בגלל הטיה או סמיכות נוצר צרור של שני שוואים (נעים), יוחלף הראשון בתנועת עזר (קטנה, כפי שציינת) והשווא השני ייקרא "מרחף". דוגמה מתחום שמות עצם: צורת הרבים של שִמְלָה היא שְמָלוֹת. בסמיכות, הקמץ נחטף ומתקבלת הצורה *שְמְלוֹת-כלה, שיש בה צרור שוואים. השווא הראשון יהפוך לחיריק: שִמְלוֹת-כלה, והשני הופך לשווא מרחף. אותו דבר, כמובן, קורה עם סְפָרִים > *סְפְרֵי-לימוד > סִפְרֵי-לימוד. דוגמה מתחום הפועל: צורת הציווי "זְרֹק!" נותנת בנקבה *זְרְקִי! (עם שני שוואים) > זִרְקִי! (עם תנועת-עזר ושווא מרחף).

 

[slevinger]

ספרי הוא דוגמה

לכל משפ' הסגוליים שבמקור כל הצורות הן בעלות שני שוואים נחים רצופים בסוף המילה (צרור עיצורים), ולכן הכימאית צודקת, זהו שוא נח במקור, א-ב-ל גם איליה צודק, כי בעברית של ימינו הוא נחשב לשווא מרחף - שמקורו בתנועה - ולכן אותיות בגד כפת שתבאנה אחריו הן רפויות בד"כ: כתבי, קטפי, כתבן וכד'. אבל גם חרפי (פ' דגושה), חלבן (דגושה), קטבי (רפויה או דגושה). לסיכום, שווא מרחף הוא שווא שמקורו בתנועה והוא מתנהג לעיתים כשווא נע ולעיתים כשווא נח, ואף אחת מן הדוג' שהבאתי אינה טעות

 

[הכימאית]

../images/Emo51.gif למדתי משהו...

כשאת אומרת ששווא מרחף "מתנהג לעיתים כשווא נע ולעיתים כשווא נח", האסוציאציה המיידית שלי (ככימאית, מה לעשות) היא: אהה! שווא מרחף הוא חלקיק קוונטי! לפעמים יש לו תכונות של גל, ולפעמים של חומר! אוי, אילו שטויות אני אומרת. ועל אילו שטויות בזבזתי חמש שנות לימוד. עצוב.

 

[slevinger]

כבר אמרתי לך פעם

שבתור כימאית את אחלה, ידיעותיך בלשון ובבלשנות באמת מרשימות

 

[הכימאית]

../images/Emo51.gif וזר ../images/Emo39.gif ../images/Emo39.gif גם לך

 

[slevinger]

סובלימציה נכון?? אם אני זוכרת

משהו משיעורי הכימיה בתיכון......ובעצם אני בוגרת מגמה ביולוגית-כימית, אבל זה היה כנראה לפני שנולדתם...

, ובפועל אני עוסקת בתחום הרפואי...

 

[הכימאית]

אבל לא הבנתי מה הקשר לסובלימציה

שנקראת, אגב, "המראה" בעברית. מדובר במעבר של חומר ממצב מוצק למצב גז, מבלי להפוך לנוזל. הדוגמה הידועה ביותר היא של פחמן דו-חמצני (CO2), שממריא בטמפרטורה של 78- מעלות צלסיוס. במצב המוצק הוא מוכר כ"קרח יבש".

 

[slevinger]

מה הקשר??

שווא מרחף הזכיר לך ריחוף של חלקיקים...ולי זה הזכיר את ההמראה, ולא מבן גוריון...

 

[הכימאית]

../images/Emo6.gif

 

[slevinger]

זה לגבי הסגוליים, ובאשר

לשאר המקרים, כפי שאמרתם, כשתנועה נחטפת בהתרחק הטעם, אם שנוצר מצב של שני שוואים נעים רצופים - מצב שהעברית איננה סובלת - נוצר שווא מרחף, שאותיות בגד כפת רפויות אחריו, בדיוק כמו הדוג' של שמלה- שמלות שהכימאית נתנה, ועוד דוג' לשם הדגשה: ערכה - ערכת מגן (כ' דגושה), אבל ערכות (רפויה), ובסמיכות -ערכות מגן (רפויה), ובנטיה - ערכותיהם וכו'. עוד דוג': כתב - כתבים, כתבי הקודש (כ' רפויה), כתביהם, הן וכו'. מקוה שעכשיו זה ברור.

 

[slevinger]

אופססס...ב' רפויה (ולא כ')