מה ההבדל בין המדעים???

piglet1

New member
מה ההבדל בין המדעים???

קודם כל - שלום לכל הסטודנטים! יש לכם פורום מאוד נחמד, ובעיקר אני מעריכה את זה שאתם משקיעים מזמנכם (שאני מניחה שאינו רב) כדי לענות לשאלות של אנשים. כיפאק היי!
ולשאלתי. אני צריכה להירשם לאוניברסיטה ביום שני (
) ולא מצליחה להחליט לאיזה חוג. אני חושבת שאני רוצה ללמוד משהו שבסופו של דבר יוביל אותי לעבוד באיזשהו מחקר רפואי שמועיל לאנושות - רק שאין לי שמץ איך מגיעים לשם. ולא מספיק שקשה לי לבחור בין המדעים הרגילים של פיסיקה-כימיה-ביולוגיה, צצו להם עוד מיני שילובים ומקצועות, כמו - ביוכימיה, ביוטכנולוגיה, ביואינפורמטיקה, פסיכוביולוגיה, ביולוגיה חישובית ומדעי המחשב, ובטח יש עוד שילובים. יש למישהו מושג מה כל המסלולים האילו? ויש לכם אולי המלצות? או אולי בכלל עדיף ללמוד רפואה בשביל מחקר רפואי? ושאלה ספיציפית - מה ההבדל בין לימודי ביוכימיה לרוקחות (חוץ מרשיון הרוקחות) המצב קשה כמו שאתם רואים
תודה רבה לכל מי שיענה לי, כל תשובה תתקבל בשמחה! מיכל
 

2_be

New member
ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

מכיוון שטרם קיבלת תשובה ולי יש עכשיו שעה להעביר אני אנסה להתחיל לענות
ביוכימיה- שילוב של ביולוגיה וכימיה (H20 לומדת את זה עם אני זוכרת נכון) פסיכוביולוגיה- שילוב של פסיכולוגיה וביולוגיה, בבר אילן קוראים לזה מדעי המוח (עד כמה שידוע לי תוכנית הלימודים ב-2 המקרים די קרובה) ובחודש האחרון (מקסימום חודשיים) היו איזה 2 שרשורים בפורום בנושא... ביואינפורמטיקה- שילוב של מדעי המחשב עם ביולוגיה. (יש לזה סכם קבלה די היסטרי עד כמה שידוע לי). ביוטכנולוגיה - ביולוגיה רק יותר שימושית(?) בה יש יותר התמקדות בתעשייה
עד עכשיו כל מה שאמרתי זה מידע כללי וזכרון קלוש, אם את מעונינת לקבל מידע נוסף ומדויק יותר מה הכוונה בכל דבר אני ממליצה לך להכנס למידעת (הכתובת בקישורי הפורום..). בנודע לשאלתך לגבי מחקר רפואי תחום נוסף שלא הזכרת זה מדעי הרפואה שעוסק יותר בביולוגיה/פיזיולוגיה של בני אדם ונראה לי שזה אחד הכיוונים למעונינים במחקר. לסיכום, שיטוט קצר בידיעוני האוניברסיטאות+מידעת יוכלו לספק לך את המידע המדויק. לגבי המלצות, בטח תכף יבואו אלה שלומדים את זה
 

Blue Tooth

New member
בקשר למדעי הרפואה...

אכן צודקת Be_2, מדעי הרפואה הוא תואר המכוון למחקר רפואי. הלימודים בעצם זהים לתואר הראשון של סטודנטים לרפואה, ואח"כ ממשיכים לתואר שני ושלישי בתחום שמעניין אותך. את יכולה לגשת לפורום מקצועות הרפואה י-ם, שם יש סטודנטים שלומדים את זה (וגם כמובן רפואה, רפו"ש...).
 

piglet1

New member
תודה רבה ../images/Emo140.gif מנסה עוד שאלה...

תודה לכל מי שענה! שאלתי בפורום של סטודנטים לרפואה שאלה ולא כל כך ענו לי, אז אני שואלת אותה גם כאן - אולי מישהו כאן לומד רפואה או סתם יש לו עצה טובה. אני מזהירה מראש שזה ארוך כאורך הגלות, אז אם יש לכם איזה תרגיל חשוב להגיש, אני בהחלט ממליצה לכם לוותר...
---------------------- זה המכתב: ----------------------- קודם כל שלום לכולם ובהצלחה בלימודים! יש לי שאלה שאורכה כאורך הגלות, אבל אני אשמח מאוד אם תקראו ותענו לי, כי זה מאוד חשוב לי. אני עומדת להירשם לאוניברסיטה, ולא מצליחה להחליט למה להירשם. בין האופציות עומדת לה זוהרת האופציה של רפואה. יש המון דברים במקצוע הזה שמפריעים לי. למשל - אני איסטניסטית ונראה לי שאני אגעל לחתוך אנשים. אני רועדת מהמחשבה שאני אצטרך לראות גופות ולהתמודד עם המוות אני מפחדת מזה שכל טעות בשיקול דעת עלולה לגרום למוות מיותר של החולה יש התמחויות ברפואה שאני מוכנה להיות מטאטאת רחובות ולא להגיע אליהם הלימודים ארוכים וקשים העבודה הזו משתלטת על החיים - אני אזניח את הילדים שלי (כשיהיו ) גם הפרנסה בכלל לא טובה אז אם כל השיקולים בעולם נגד מתרוצצים אצלי בראש, למה אני בכלל חושבת על זה? אני מאוד רוצה לעשות משהו חיובי בחיים שלי, לתרום משהו, לעזור לאנשים. אני רואה חדשות ושומעת על כל הזוועות שקורות, והמחשבה היחידה שמנחמת אותי היא שאולי אני יכולה ללכת לעבוד במקצוע שיקל קצת, ולעשות את החלק שלי לנסות לעזור לעולם. וחוץ מזה, זה יושב לי כמו ג'וק בראש. כל פעם שאני רואה רופא, אני מורידה את הראש מתוך יראת כבוד. ואם אני מדמיינת לרגע את עצמי הולכת עם קלסר משיעור לשיעור בפקולטה לרפואה, זה נראה לי כמו הדבר הכי נכון שיכול להיות. זה מקצוע שהשליחות בו כל כך ברורה, וכשאני אקום בבוקר, יהיה לי ברור שחשוב שאני אלך לעבודה, לא כמו אם אני נניח אעבוד באיזו חברת מחשבים, וכשהשעון המעורר יצלצל אני אצטרך לשכנע את עצמי שיש איזו סיבה ללכת למשרד. מממ... ויכול להיות שגם האתגר והיוקרה קוסמים לי... זה רע? אז מה קורה? האם לדעתכם לימודי רפואה נועדו לכאלה שחלמו להיות רופאים מגיל 5, ובגיל 15 כבר התנדבו במד"א, וסיפרו בהתלהבות על ה"מקרים" שהיו להם במשמרת? האם אנשים כמוני סתם מבולבלים, או כמו שנדמה לי שמישהי כתבה כאן פעם, ראיתי יותר מדי ER? מצד אחד אני אומרת לעצמי שזה ממש לא מתאים לי, מצד שני אני מפחדת שאם אני לא אנסה את זה, כל החיים אני אדע שיכולתי, ולא הלכתי. -------------------- ועוד שאלה - האם יש עניין אינטלקטואלי במקצוע? זאת אומרת, ברור שיש עניין, אבל האם הוא נובע מתחושת האחריות, הבהילות החשיבות של העבודה, או שיש צורך באמת להפעיל את הראש ולחשוב חשיבה עצמאית? כי נדמה לי שהחשיבה היא בעיקר טכנית - אילו סימפטומים שייכים לאיזו מחלה. או אם לשאול אחרת, כמה חשיבה יש במקצוע, יחסית למחקר מדעי, או נניח פסיכולוגיה? -------------------- תודה רבה למי שקרא את המגילה, ועוד יותר למי שיענה. מעריכה אתכם מאוד ובהצלחה! מיכל
 

Blue Tooth

New member
אנסה...

היי מיכל, דווקא קראתי עוד אתמול את התשובה שכתב לך מר אדוני בפורום רפואה, והיא די ממצה לדעתי. גם אני, כמוהו, לומדת רפו"ש (שנה ה' באת"א), אבל אני בהחלט מזדהה עם הרבה מהדברים שכתבת, כי גם אני בזמנו רציתי מאוד ללמוד רפואה, מהרבה סיבות שהזכרת (ולא התקבלתי...). ולעניין: לדעתי העובדה שאת איסטניסטית היא זניחה. אם את באמת רוצה בזה - סביר להניח שתעשי מה שיידרש ממך וזה אפילו לא יהיה כ"כ נורא, בעיקר בגלל שזה מאוד מאוד מעניין. גם העובדה שיש התמחויות שאת לא מוכנה לעשות היא לא נוראית, אם כי באיזשהו שלב בלימודים תצטרכי להתמודד איתם. את צריכה לשאול את עצמך מה את מוכנה לעשות כדי ללמוד רפואה. רק את יכולה לענות לעצמך האם תוכלי להתמודד עם מוות ועם סבל רב של אנשים. זה באמת לא פשוט. זה שהלימודים ארוכים וקשים זה גם נכון, אבל שוב - הכל תלוי בכמה את מוכנה להשקיע כדי להיות רופאה. אני יודעת שאני לא עוזרת לך כ"כ בתשובה הזו... בכל אופן, 3 השנים הראשונות הן תואר ראשון רגיל ולא קשה במיוחד. 4 השנים הבאות קשות יותר, אבל בהחלט נסבלות (לדעתי ברפו"ש יותר קשה
). הפחד מטעויות הוא לגיטימי, השאלה מה עוצמתו: פחד ברמה סבירה הוא אפילו חיובי לדעתי, זה מעיד על אחריות ורצינות שיימנעו ממך באמת לעשות טעויות (כמובן שאם זה מלחיץ יותר מידי - זה כבר לא יעיל...). אני מאוד מזדהה עם המשפט שכתבת: "מצד אחד אני אומרת לעצמי שזה ממש לא מתאים לי, מצד שני אני מפחדת שאם אני לא אנסה את זה, כל החיים אני אדע שיכולתי, ולא הלכתי." גם אני הרגשתי בדיוק ככה, אבל היום אני יודעת שזה באמת לא מתאים לי וטוב שלא התקבלתי (למרות שלקח לי כמה שנים להגיע להכרה הזו...). אני חושבת שאם העניין לא יוצא לך מהראש, ואכן תתקבלי ללימודים - לכי על זה. הכי הרבה אפשר לשנות כיוון אחרי שנה, בייחוד אם תרצי להישאר בתחום הרפואה, לפנות למחקר למשל, כי כמו שאמרת - אחרת לא תדעי מה הפסדת. בקשר לאתגר האינטלקטואלי - לדעתי בהחלט קיים. מה שאמר מר אדוני על המבחנים האמריקאיים הוא נכון, אבל בעיקר לתואר הראשון. מהשנים הקליניות והלאה הסטודנטים נדרשים להוכיח ידע רוב הזמן ולא רק במבחנים, ואז כמובן שעוזרים זכרון טוב ושינון החומר, אבל החיים כמעט אף פעם לא עובדים לפי הספר (או כמו שאומרים אצלנו כשפציינט מגיע עם סמפטומים לא ברורים: "הפציינט לא קרא את הספר..."), ותמיד חייבים להפעיל גם את ההיגיון, אי אפשר אחרת. רפואה זה לא רק לתת אבחנה עפ"י הסמפטומים, זה גם לחשוב על הפתרון המתאים ביותר, כשבד"כ יש כמה אפשרויות, וההחלטה הנכונה מתבססת לפעמים גם על שיקולים פסיכולוגיים למשל, שזה דבר שקשה ללמד. ודרושה גם יכולת אלתור במצבים מסויימים - עוד דבר שקשה ללמד. מקווה שעזרתי לך בכלל, ולא הגדלתי את הבלבול שלך... המון
 

piglet1

New member
בטח שעזרת! ../images/Emo13.gif

לא שהחלטתי חס וחלילה, אבל אני מתקרבת לזה לאט לאט... תודה רבה מאוד על המחשבה וההבנה שלך, המון בהצלחה!
 
למעלה