ועוד משהו על רוחניות ופסיכולוגיה
טיפול רוחני יכול להיות פסיכולוגי, או לא. תלוי בגישה של המטפל יונג, אגב, מאבות הפסיכולוגיה (היונגיאנית, כמה מפתיע) היה רוחני בעליל, כל נושא הלא מודע הקולקטיבי הוא בעצם סוג של חיבור לרוחניות. הסלף שהוא מדבר עליו הוא סלף אלוהי, והטיפול שלו כלל חיבור לאמנויות ככלי ביטויו וטיפול. יש פסיכולוגים קליניים שהם יונגיאנים, והגישה שלהם מאד מקבלת, או אמורה לקבל, את הרוחני, הקולקטיבי. בעיני יש בגישה הזו שילוב נפלא של מקצועיות פסיכולוגיות ושל רוחניות לא שטחית, כפי שרואים בהמון מקרים כיום, כשכל אחד שלמד שלושה ימים מרגיש שהוא יכול 'לתקשר'. זה, אגב, גם מסוכן. אחותי היתה אצל מקובל מטורלל כזה, משהו רוחני לחלוטין, שמרח עליה משחות, אמר לה להגיד תפילות ומילא אותה בזבל. והכרתי עוד כאלה, לצערי. לכן צריך שיהיה איגוד רציני בתחום הזה, שידאג למינימום זמן הכשרה וידע, כי יש המון יופי בתחומים האלה. שוב, מנסיון. אגב, גם לגישות הבודהיסטיות שכוללות מדיטציות כסוג התבוננות עצמית יש יופי של התרחשויות, כלומר, אפשר מאד להתקדם במודעות העצמית דרך זה. אבל בכלל, לדעתי צריך לבוא לרוחניות בבשלות המתאימה, אחרי תהליכים אישיים נפשיים, ורק אז להפתח לתהליכים רוחניים יותר.אחרת גם זו יכולה להיות בריחה, או חלילה להביא להתערערות.