../images/Emo6.gif אני תמיד מבקשת ממנו כשהוא בוכה:"תתבטא ורבלית, תן הסבר לוגי לטענותיך ומענותיך, כדי שהועדה תוכל לדון בעניינך בשאיפה למצוא מענה הולם להשגותיך". כיון שאינו משתף פעולה, אני לא יכולה לטעון באחריות, שאני תמיד יודעת למה הוא בוכה... בכל אופן, המצב האוביקטיבי שלו (הגיל של הגזים+ שיניים+ שלושה אחים גדולים) מספק לו אליבי מלא להרבה בכי... כשאני חושבת על זה ככה- הוא דוקא רגוע להפליא...
מספר 2 שלי (בן 7 וחצי) הגדיר זאת כך: מסכן פיצקי- לי יש רק אח גדול אחד, לו יש שלושה!" כן, הם אוהבים אותו מאד, אבל מציקים לו...לפעמים נדמה לי שהם חושבים שהוא בובה. מתנפלים עליו בחיבוקי-דב, מושכים לו באזניים, וכל מיני כאלה.
wishfull thinking... דוקא הפשוש (בן ה4 וחצי) הציע להניק אותו... כשהצבעתי בפניו על קושי אובייקטיבי (אין לו חלב בציצי), אמר בחיוך ניצחון:"אבל יש לי מיץ!" בכמויות הפטל שהוא שותה, אני מאמינה לו...
באמת ממהר! שיניים כבר בגיל חודשיים וחצי? חשבתי שרק בגיל 4 חודשים זה אמור להתחיל... כנראה הוא הבין שכדאי מאוד שהוא יפתח מערך הגנה עצמאי בפני האחים שלו - מי שימשוך לו באוזניים, יקבל ביס ../images/Emo6.gif
../images/Emo6.gif רעיון מעולה! אציע לו... גם אני חשבתי שזה אמור להתחיל רק בגיל 4 חודשים... מה שכן, משלושת האחים שלו כבר למדתי, שילדים לעיתים קרובות לא עושים מה שהם אמורים...
../images/Emo12.gif חודשיים וחצי??!!! פששש! זריז! כבר איזה חודשיים שהיא מריירת כמו איזה אמסטף, ונושכת כל מה שמתקרב לה לפה (בת חצי שנה) אבל עדיין לא רואים שומדבר באופק החניכיים. מה שכן - שבוע/שבועיים אחרונים של שלווה יש לנו! היא מתחילה כבר לזחול! בינתיים רק גוררת ת'עצמה טיפה קדימה עם הידיים, במעין זחילה קרבית שכזו, אבל ב-גילגולים (בטן-גב-בטן) יכולה כבר להגיע לכל מקום. עכשיו צריך לחנך ת'אחים שלה, לא לפזר גולות ושאר פיצ'עפקעס על הריצפה! ../images/Emo5.gif