מתהוללת, בשבילך...
הסיפור הזה הולך להימשך עוד לא מעט זמן, לפחות כפי שראש הממשלה שלנו אומר, וכפי שזה מרגיש (לי). אני הייתי בבאסה שבוע, ואחר כך נמאס לי להיות בחרדות/ באסה/ תחושת רדיפה/ כל דבר אחר שאנשים מרגישים, ואז החלטתי שאני ממשיכה בחיים. לא אגיד לך שאני ממשיכה במאה אחוז את החיים, אבל ב-80% בוודאי שממשיכה. זה פשוט ענין של החלטה שקיבלתי על עצמי, וברגע שהחלטתי - עצם כך שהמשכתי בחיי, שאני יוצאת ומבלה כמעט כרגיל, שינה את ההרגשה וחזרתי לעצמי.
 
מה שאומר, שאני חושבת שכדאי לקיים את המפגש ולקבוע לעוד שבוע/ שבועיים, וכמו אורני - גם אני הבנתי שהמפגש בדרום לא קשור. יחד עם זאת אני לגמרי מבינה אם יוחלט שלא.