עודד בן יוסף
New member
מה הטיסה הכי ארוכה שעשיתם...
מישהו טס פעם ללונדון או משהו כזה? ב-4 השנים הכי מאושרות ומעניינות של ילדותי, משפחתי גרה, עקב עבודתו של האב, בקולוניה של מהנדסים ישראלים באפריקה יחד עם עוד כמה עשרות משפחות. (ניגריה). היה שם טיפוס ישראלי אחד נחמד שהטיס כתחביב ססנות בשדה התעופה המקומי (לא צחוק, לסמוך על המטוס והתחזוקה המקומית בארץ בארץ לא מפותחת...!) בפורים הוא היה זורק סוכריות מהאוויר על ה"קומפאונד" (ככה קראנו לשכונה של הישראלים) ולקח את הילדים לסיבובים. (אמנם בעל רשיון אז"מ אני, אך "לבושתי" הפעם הראשונה שהחזקתי בהגה של מטוס אמיתי היה אצלו על היוק... ואני גם זוכר שלפני הנחיתה הוא הרים מין הנד ברקס כזה כמו ברכב בין המושבים הקדמיים, הוא הסביר שזה למניעת הזדקרות או משהו. (בחיים שלי לא שמעתי על הנדברקס במטוס מאז, אולי חלמתי את הכל?) מה לעשות. טוב לעניין עודד, לעניין. ובכן, הטייס הזה רצה באחד הימים להביא איזה מטוס קל חד מנועי מלונדון לניגריה, והציע לאבא שלי (שאינו טייס ורק עבד שם באחת החברות הישראליות) להצטרף אליו כמלווה לטיסה. אבא מאוד התלהב. גם אני, **היום** הייתי משתולל משמחה על אפשרות להצטרף למסע כזה של אלפי ק"מ ודרך הסהרה סטייל אקזופרי. אבל אז, הייתי כנראה _קצת_ שונה, לחרפתי הרבה (פעם שנייה) **אני** הסתתי את כל המשפחה להתחיל מסע לחצים על אבא לא להצטרף למסע ה"התאבדותי" הזה. בסוף המסע לא יצא לפועל לרווחתי הרבה. (באמת, אני זוכר היטב שממש דאגתי שמא ינחתו במדבר וימותו מצמא!) אבל מעניין אותי לדעת מה אנשים כאן עשו בתחום "המסעות ההתאבדותיים" הנ"ל...
מישהו טס פעם ללונדון או משהו כזה? ב-4 השנים הכי מאושרות ומעניינות של ילדותי, משפחתי גרה, עקב עבודתו של האב, בקולוניה של מהנדסים ישראלים באפריקה יחד עם עוד כמה עשרות משפחות. (ניגריה). היה שם טיפוס ישראלי אחד נחמד שהטיס כתחביב ססנות בשדה התעופה המקומי (לא צחוק, לסמוך על המטוס והתחזוקה המקומית בארץ בארץ לא מפותחת...!) בפורים הוא היה זורק סוכריות מהאוויר על ה"קומפאונד" (ככה קראנו לשכונה של הישראלים) ולקח את הילדים לסיבובים. (אמנם בעל רשיון אז"מ אני, אך "לבושתי" הפעם הראשונה שהחזקתי בהגה של מטוס אמיתי היה אצלו על היוק... ואני גם זוכר שלפני הנחיתה הוא הרים מין הנד ברקס כזה כמו ברכב בין המושבים הקדמיים, הוא הסביר שזה למניעת הזדקרות או משהו. (בחיים שלי לא שמעתי על הנדברקס במטוס מאז, אולי חלמתי את הכל?) מה לעשות. טוב לעניין עודד, לעניין. ובכן, הטייס הזה רצה באחד הימים להביא איזה מטוס קל חד מנועי מלונדון לניגריה, והציע לאבא שלי (שאינו טייס ורק עבד שם באחת החברות הישראליות) להצטרף אליו כמלווה לטיסה. אבא מאוד התלהב. גם אני, **היום** הייתי משתולל משמחה על אפשרות להצטרף למסע כזה של אלפי ק"מ ודרך הסהרה סטייל אקזופרי. אבל אז, הייתי כנראה _קצת_ שונה, לחרפתי הרבה (פעם שנייה) **אני** הסתתי את כל המשפחה להתחיל מסע לחצים על אבא לא להצטרף למסע ה"התאבדותי" הזה. בסוף המסע לא יצא לפועל לרווחתי הרבה. (באמת, אני זוכר היטב שממש דאגתי שמא ינחתו במדבר וימותו מצמא!) אבל מעניין אותי לדעת מה אנשים כאן עשו בתחום "המסעות ההתאבדותיים" הנ"ל...
