מה היא הארה?
קבצן ישב בצד הדרך במשך 30 שנה. יום אחד עבר שם זר.
"יש לך משהו בשבילי?" מלמל הקבצן, כשהוא פושט לעברו את כובעו בתנועה מכנית.
"אין לי דבר לתת לך," אמר האיש ואחר כך שאל: "מהו הדבר הזה שאתה יושב עליו?"
הקבצן השיב, "לא כלום, סתם קופסה ישנה. אני יושב עליה מאז שאני זוכר את עצמי".
"האם אי פעם הסתכלת לתוכה?" שאל הזר. "לא", השיב הקבצן. "מה יש לי להסתכל?
אין שם כלום". "תסתכל לתוך הקופסה," התעקש הזר. הקבצן חילץ את המכסה.
לתדהמתו ולפליאתו הרבה הוא גילה שהקופסה מלאה זהב.
אני הוא הזר (הסופר) שאין לו דבר לתת לכם ושאומר לכם להסתכל פנימה, לא לתוך קופסה,
כמו במשל, אלא קרוב יותר, לתוך עצמכם.
אני יכול לשמוע אתכם אומרים, "אבל אני לא קבצן"
אלו שלא מצאו את עושרם האמיתי, את השמחה הקורנת של ההוויה, ואת השלווה העמוקה
והאיתנה שמתלווה אליה, הם קבצנים, אפילו אם הם בעלי עושר חומרי רב. הם מחפשים
מחוץ להם קורטוב של הנאה או סיפוק, אישור, ביטחון, או אהבה, בעוד שהאוצר נמצא בתוכם.
לא זו בלבד שיש בו את כל אלה, הוא אף עצום לאין ערוך מכל מה שהעולם החיצוני יכול להציע.
מתוך הספר "כוחו של הרגע" מאת אקהרט טול
קבצן ישב בצד הדרך במשך 30 שנה. יום אחד עבר שם זר.
"יש לך משהו בשבילי?" מלמל הקבצן, כשהוא פושט לעברו את כובעו בתנועה מכנית.
"אין לי דבר לתת לך," אמר האיש ואחר כך שאל: "מהו הדבר הזה שאתה יושב עליו?"
הקבצן השיב, "לא כלום, סתם קופסה ישנה. אני יושב עליה מאז שאני זוכר את עצמי".
"האם אי פעם הסתכלת לתוכה?" שאל הזר. "לא", השיב הקבצן. "מה יש לי להסתכל?
אין שם כלום". "תסתכל לתוך הקופסה," התעקש הזר. הקבצן חילץ את המכסה.
לתדהמתו ולפליאתו הרבה הוא גילה שהקופסה מלאה זהב.
אני הוא הזר (הסופר) שאין לו דבר לתת לכם ושאומר לכם להסתכל פנימה, לא לתוך קופסה,
כמו במשל, אלא קרוב יותר, לתוך עצמכם.
אני יכול לשמוע אתכם אומרים, "אבל אני לא קבצן"
אלו שלא מצאו את עושרם האמיתי, את השמחה הקורנת של ההוויה, ואת השלווה העמוקה
והאיתנה שמתלווה אליה, הם קבצנים, אפילו אם הם בעלי עושר חומרי רב. הם מחפשים
מחוץ להם קורטוב של הנאה או סיפוק, אישור, ביטחון, או אהבה, בעוד שהאוצר נמצא בתוכם.
לא זו בלבד שיש בו את כל אלה, הוא אף עצום לאין ערוך מכל מה שהעולם החיצוני יכול להציע.
מתוך הספר "כוחו של הרגע" מאת אקהרט טול
