אחרי שהיא התיישבה על המיטה והתחילה לבכות
וסיפרה לי שהיא רוצה לסיים את זה, לקח לזה כמות לא מבוטלת של זמן לשקוע.
התעמקתי בלימודים וחברים, ניסיתי כמה שפחות לחשוב עליה.
למרות שעדיין לא עובר יום בלי שהיא עולה לי בראש, אני פשוט מנסה לא להתעמק במחשבות האלו יותר מדי.
בהתחלה ניסיתי להאחז בדברים שקיבלתי מהקשר הזה ואיך התפתחתי והתבגרתי איתו, לצערי אלו זכרונות עמומים כיום אבל זה עוזר לדעת שאנחנו טובים יותר עכשיו, מנוסים יותר ושבקשר הבא נוכל להשקיע אפילו יותר.
התמונה בהתחלה הייתה נוראית, איך אני אמור לקום בבוקר אם אין לי אותה שתחייך אליי ותאיר לי את היום? איך אני אמור להמשיך לחיות אם אין לי סיבה בכלל לצאת מהבית ומישהי להשקיע בה את אהבתי..?
אבל לאט לאט, עם עזרה מהמשפחה והחברים אשר אירחו לי חברה ונתנו לי לפרוק את התהיות והסיפורים, הלימודים אשר נתנו לי מפלט עם חומר לחשוב עליו ולהתעמק בו, ושוב, הדברים שהשגתי מהקשר.
כל מה שהיא לימדה אותי על עצמי ועל היכולות שלי בתור בן זוג וכו', ידעתי שאני מסוגל לאהוב ולהיות בקשר אוהב ומושקע. אני עדיין יודע את זה. אם הגענו לזה פעם אחת, למה שלא נצליח שוב? הדבר היחיד שעוצר בעדינו זה הזמן, ואנו עצמנו.
עבר זמן מה מאז שקראתי את המכתב שרשמת כאן אבל אני עדיין זוכר כמה מדהימה ומרגשת הכתיבה שלך,
אם חווית את כל הרגשות האלו והגעת לקשר מדהים כמו שתיארת שם אז את יכולה לעשות זאת שוב, ואולי הקשר הבא יהיה הקשר שימשך לאינסוף.
בהצלחה.
