אין לקורא אלא מה שעיניו רואות בכתבה עליה נשאל
1. אתה שואל על תאי הגזע "האם יכולים להמשיך לחיות אחרי שהבהמה נשחטה?" טכנית הדבר אפשרי, כי גם אחרי השחיטה - הבהמה יכולה להמשיך לפרכס - ואפילו לתפקד כרגיל לפחות למשך זמן קצר, אך עדין תהיה כשרה לאכילה - משום שכבר נשחטה, ולכן אם בזמן הקצר הזה שאחרי השחיטה נוטלים את תאי הגזע ומתחילים לגדל מהם את הבשר החדש, אז זה היה כשר. על כל פנים, אם מדובר בתאי גזע שנלקחו מפרה טרם שחיטתה - כך שדינם הוא כדין-אבר מן החי, אז דין הבשר החדש המגודל מתוכם - יהיה כדין תאי הגזע עצמם - וזאת לפי כלל-הברזל המצויין במשנה והמצוטט בתשובתי למשה.
2. אתה טוען "לפני שמחווים דעה, יש לבדוק כיצד הרב התמודד עם כל השאלות ההלכתיות", תוך שאתה מתעלם מכך, שכאשר משה שאל את שאלתו וחיויתי לו את דעתי - לא חיויתי את דעתי על דברי הרב שרלו - אלא חיויתי את דעתי על השאלה ההילכתית ששאל משה על האינפורמציה המוצגת בכתבה הראשונה ההיא - אשר אליה הוא היפנה - ואשר בכלל לא הזכירה את הרב שרלו. אז מה לא היה לגיטימי בחוות דעתי הנ"ל? ובכלל, האם אתה הימלצת - גם לרב שרלו, שלפני שהוא יחווה דעה - ראוי שיבדוק "כיצד מפענח התעלומות התמודד עם כל השאלות ההלכתיות"? לא, ובצדק. אז אינני מבין מדוע אתה מצפה ממני, שאחווה את דעתי לשאלתו של משה - רק אחרי שאבדוק כיצד הרב שרלו מתמודד עם כל השאלות ההילכתיות, שעה שהוא בכלל לא הוזכר בכתבה שעליה שאל משה. נא אל תשכח כי אין לו לאדם אלא מה שעיניו רואות, בעוד אשר - מה שראו אז עיניי - הוא אך ורק הכתבה שאליה היפנה משה.
רק בשלב הרבה יותר מאוחר, אחרי שכבר הספקתי לחוות את דעתי לשאלתו ההילכתית של משה, טענת ש"הרב שרלו אומר אחרת", והפנית אותי לאיזו כתבה אחרת, שבה - הנימוק היחיד שצויין בשמו של הרב שרלו - היה הנימוק של העדר תקדים; אז רמזתי לך (בלשון עדינה עד כמה שאפשר) את הרעיון הכללי העומד בבסיס-השאלה התלמודית הפרובוקטיבית הידועה: "גברא אגברא קא רמית?", בכך שציינתי כי - אחרי שכבר הראיתי למשה את התקדים - אז המגרש מגולגל למגרשו של הרב שרלו. נא אל תשכח כי אין לו לאדם אלא מה שעיניו רואות, בעוד אשר - מה שראו אז עיניי בשלב המאוחר הנ"ל - היה אך ורק הכתבה שאליה היפנית אותי. אז מה לא היה לגיטימי בתגובתי הנ"ל לשאלתך על הכתבה השנייה? האם בתגובתי הנ"ל לשאלתך הנ"ל - טענתי שהרב שרלו מחוייב לדעתי? לא. אבל נא אל תשכח, שבאותה מידה - גם אני לא מחוייב לדעתו. הרי כל השירשור הזה יוצא מנקודת הנחה של מחוייבות להלכה, לא של מחוייבות לרב כזה או אחר. יתר על כן, גם אילו רב פלוני כן היה מציג לנו את נימוקיו - מה שכאמור טרם נעשה בכתבה שאליה הפנית אותי, עדין המחוייבות העומדת בבסיס השירשור הזה לא היתה מחוייבות לאותו רב - אלא אך ורק מחוייבות להלכה - עד כמה שנימוקי אותו רב אכן היו עומדים בקריטריונים שדורשת ההלכה; קל וחומר למצבנו אנו - כשנימוקי אותו רב טרם הוצגו בפנינו, ובנקודה זו - לא נותר לי אלא להחזיר אותך לכותרת של הודעתי הנוכחית.
