מה היה עד היום = האלימות גוברת

[toso]

מה היה עד היום = האלימות גוברת

ילדים מסתובבים בבתי הספר שהם חסרי מעש, משועממים וניתנים להשפעות שליליות מהסביבה ומהמבנה בו הם מבלים את רוב שעות היום. המבנה הזה אשר קירותיו נצבעו בשכבות צבע ללא מחשבה והיגיון ורובו מאובק כבר הספיק להתקלף ולהיסדק, משרה אוירה של חיפוף, ריקנות, זלזול וחוסר תשומת לב. מה חשים הילדים האלה? משעמם לי בבית הספר ............. לא בא לי ללכת ............. הילדים האלה מחפשים: עניין, אתגר, חומר למחשבה, גירויים, ריגושים........ איפה? בינתיים האלימות גוברת.

 

[toso]

../images/Emo46.gifמה יקרה, אם המצב ימשיך כך?

כך ישקיעו התלמידים בלימודיהם. כך הם יתייחסו לחבריהם. כך יראו בתיהם. כך יתייחסו למקום עבודתם. כך יראה עתידם!

 

[אופירA]

אלימות לא תיפתר ע"י טיפוח היצירתיות

טיפוח היצירתיות באמצעות הפרוייקט הוא דבר בעל ערך גבוה ביותר. הוא יכול לתרום להרבה מאד דברים בנפש הילדים. הרבה יותר ממה שנראה לעין ונשמע ללב. אבל אלימות לא תיעזר בכך, כי לאלימות יש שורשים פנימיים בנפש, שאם לא יגיעו אליהם וישרשו אותם, שום דבר חיצוני לא יעזור. הילד שאינו מחובר למשהו שורשי וערכי, שאינו נמצא בסביבה מבוגרת שמחוברת לכך, לא יכול להתחבר לבוגרים תלושים (משפחה, מחנכים, סביבה חברתית). ילדים שמרגישים את הלב של המחנכים שלהם, את הכוחות הנפשיים שלהם ואת השלמות הפנימית - מתחברים לכך ואינם זקוקים לא לאלימות ולא למשוב יצירתי מקירות ביה"ס. המשוב היצירתי מוסיף, מעשיר, אבל לא מחליף דבר בסיסי כמו חינוך אמיתי. למה משעמם לילדים בביה"ס? למה לא בא להם ללכת? משום שהם לא מרגישים שמחנכיהם חיים על ערכי אמת, ושהם מנסים להנחיל להם את ערכי חייהם. משום שהם לא מרגישים כוחות אמיתיים אצל המבוגרים שסביבם. אין להם למה להתחבר. הם חשים צביעות בחינוך, והם עוד בגיל שהם לא יכולים להשלים עם עיוותים. (אז הם מגיבים בצורה מעוותת). החומר הלימודי לא מעניין אותם, כי הם חשים שאין חודרים אל נפשם, אלא סתם מעבירים להם טקסטים וחובות שאיזה מישהו במשרד החינוך החליט בגחמה פרטית, וזה ממש לא מעניין אף אחד. אם אני רואה אדם טוב, אדם חיובי - אני נמשך להיות טוב וחיובי. אם אני רואה סתם אדם טפש שמנסה להכריח אותי ללמוד משהו בשם החוק - זה לא מושך אותי לשום מקום טוב. יש כמה מורים טובים וחיוביים כאנשים. הבעיה שהם מעט, והם נשחקים במערכת השלילית. ילדים מחפשים מקום יציב כדי לשאוב מתוכו יציבות ובהירות. הם זוכים למערכת חינוכית מבולבלת, שלא יודעת איך להתמודד עם בעיות, ולא שואבת מידע ממקום יציב ומבין, אלא מוועדות מבולבלות שמנתקות עניין מעניין ומטפלות ביד בלי קשר לרגל ובראש בלי קשר לצוואר. הילדים חשים אינטואיטיבית את הבלבול וחוסר הוודאות, ומגיבים בבלבול ובתלישות. עם זה - הציורים לא יתמודדו, לצערי.

 

[toso]

אלימות תמנע ע"י גירויים אחרים.

אופירA, תודה, תגובותייך תורמות לפורום. נכון שהבסיס לחינוך בא מהבית. נכון שגם המחנכים הינם בני אדם בעלי ערכים כאלו או אחרים. נכון שהפתרון לבעיית האלימות הינו מורכב. ציורים אשר ידליקו אצל מס' ילדים רעיונות על עתיד מאתגר או יפתחו ערוץ קטן למחשבה הרי כאן נקטעה מחשבה אחרת..... אגרסיות, פחדים, לחצים, קיימים אצל כולנו, אפשר לנתב, אפשר לכוון ואפשר להחדיר ערכים תת מודעים. הציורים הם כלי שבעזרתו נגרה את מוחם של הילדים. אלו לא ציורים למטרת יופי אלה ציורים מכוונים למטרת חינוך.