מה היינו מתות לומר לחמות ../images/Emo35.gif
ולא העזנו
מתחילה : כשהייתי נשואה טרייה, אהבתי כל דקה אצל החמות והייתי "טסה" בכל הזדמנות לבקר. מצבם הכלכלי היה בכי רע ואני והכלה הנוספת היינו מספקות את הנדרש בכדי שלא יחסר להם דבר ובאהבה רבה (הבנות שלהם נדה!!!). ואז... הסתבר שכל ה"תיק" של העניין נפל הכי חזק על בעלי וללא ידיעתי. בעלי היה במצב נפשי מאוד קשה והיה בטיפול ממושך (הלם קרב) שהחריפ בגלל הטרגדיה שנפלה על הוריו. שוחחתי ארוכות עם חמותי וחמי וביקשתי להפנות כל בקשה אליי בלבד ולהשתדל לומר לידו " הכל בסדר", בכיתי, התחננתי וסיפרתי שהטיפול מתקשה בגלל המיקס הזה. והם כאילו " ד ו ו ק א !!!! הייתי מגיעה אחה"צ מהעבודה תשושה ועייפה (ובעיקר רעבה) והייתי רואה את פרצוף "איוב" , כשהייתי שואלת "מה קרה"? היה האיש מספר שה"אמא התקשרה או האבא וסיפרו כך וכך ואני לא יודע מה לעשות". ושוב הייתי מרגיעה ולמחרת בעבודה הייתי מתקשרת ומחדדת את הבקשה !! שוב זה לא עזר, עד שנשרפו לי הפיוזים ועשיתי בלאגן!!! אבל רציתי לומר ולא העזתי והוא: "הרסתם לנו את החיים והשנתיים הראשונות לנישואינו היו השחורות ביותר ו ב ג ל ל כ ם, אתם נכים ריגשית, נצלנים ורעים עד כדי בחילה !." ואתם שואלים: "עם כל הפה הזה לא יכולת לומר?" אענה : לא, לא יכולתי ! לא יכולתי לצער יותר ממה שכבר היה. אומנם כעסתי וזרקתי פה ושם והם בהחלט הרגישו. אבל היות וידעתי שהם לא טיפשים ומאוד תרבותיים ידעתי שהם עושים לי דווקא ואז אמצתי לעצמי שיטה חדשה. ניתקתי טלפונים (הוצאתי חצי מהקיר כך שהבעל לא ידיע ולא הרגיש), המעטתי את ביקוריי וקיצצתי את קניותיי המפנקים (רק הביססיים והנחוצים) והעברתי מסרים קשים ובוטים דרך בנותיהם לשאלתם : מה קרה לי !!
