מה הייתם עושים במקומי?

Inbalskl

New member
מה הייתם עושים במקומי?

מה הייתם עושים אם אמא שלכם הייתה אומרת לכם שהיא קבעה לכם פגישה אצל פסיכולוג/ית?
הרי אנחנו כבר בגיל כזה שאנחנו אמורים להיות עצמאיים.. בשבילי זאת ההרגשה הכי חרא שיש..
כמובן שהכל אצלי בראש. כי אני יודעת שכנראה עברתי את הגבול בהתנהגות שלי כלפי האנשים הקרובים לי.
אבל מה אם זה לא בטוח שזה מה שאני רוצה כי אני לא חושבת שזה יעזור לי. מה אם זה גורם לי להרגיש שאמא שלי לא סומכת עליי בעולם הזה.
למרות שהיא כן...
אבל למה זה גורם לי להרגיש כ"כ חרא עם עצמי שאני לא מפסיקה לבכות במשך כיומיים מהרגע שהיא אמרה לי זאת.
 

N o R i K o

New member
הייתי הולכת


כי אני בטוחה שהיא לא עושה את זה בכוונה רעה אלא ההפך - היא אמא שלך והיא דואגת לך. אנשים נוהגים להירתע מכל התחום של הפסיכולוגיה ושוכחים שבריאות הנפש חשובה לא פחות מהבריאות הפיזית. בדיוק כמו שלגיטימי שהיא תקבע לך תור לרופא כשאת שבועיים במיטה אבל לא רוצה ללכת לרופא כי "אין לך כוח להיסחב ומחר תבריאי", לגיטימי שהיא רואה לנכון לקבוע לך תור לפסיכולוגית כדי שתורידי מעלייך את המשקעים שהיא מניחה שאת נושאת. את בעצמך אומרת שאת חושבת שעברת גבול מסוים, ככל הנראה אמא שלך מרגישה שאת צריכה מישהו שיקח אותך צעד אחורה.
אל תרגישי רע עם עצמך, זה רק מאהבה.
 

BloodyRose

New member
הייתי הולכת, ולו בגלל התגובה שלך לזה

תחשבי רגע בינך לבין עצמך - אם אמא שלך הייתה קובעת לך פגישה אצל פסיכולוג, ואת היית חושבת שאין לך צורך בזה - האם זו הייתה התגובה שלך? לבכות בגלל זה יומיים?


עצם העובדה שאת מגיבה לזה בכזו צורה אולי מעידה שיש איזשהו תחום שבו את יכולה להיעזר בשירותיו של פסיכולוג...

תלכי, אין לך מה להפסיד מזה. במקרה הכי גרוע, "תוכיחי לעצמך" שזה לא עוזר לך.
 
תלכי

טוב לפרוק את הבעיות שלנו אצל אנשים שלא מכירים אותנו , שהם ניטרלים. פסיכולוג , זה לא דבר רע. יש אנשים שקשה להם להתמודד עם כל החרא בחיים שלהם , והוא מוסמך לעזור ויכול לתת כיווני חשיבה אחרים.

יש הרבה אנשים שמטופלים וזה בכלל לא בושה.
אמא שלך מנסה לעזור לך , כי את הבת שלה והיא דואגת לך.
 

NEO83

New member
קשה להגיד מה היינו עושים במקומך

כי אנחנו לא במקומך, אנחנו לא במצב שלך לא מבחינת משפחה ולא מבחינה נפשית.

אבל אם מסתכלים על זה מהצד, נראה שאת מודעת לעצמך ואת יודעת שמשהו לא בסדר.
אמא שלך בסופו של דבר רוצה לעזור לך, אני ממליץ ללכת.
 

TheBadWolf

New member
מודה לה והולכת.

אם משהו לא בסדר, זו לא בושה לבקש עזרה. זה לא חריג ולא מעיד עלייך חצי דבר לא טוב.
תגידי לה תודה שהיא שמה לב, שהיא לא מזלזלת, שהיא מראה אכפתיות.
הצעד הראשון בטיפול הוא להאמין שהטיפול יעזור לך. לכי, תנסי, תחווי, אולי זה יהיה לך טוב. אולי תלמדי על עצמך כמה דברים.
אני יכולה להגיד לך עליי אישית, שאני הולכת בלי ידיעת ההורים שלי, מתוך הבנה שהם לא יתמכו, יגידו לי שזה בזבוז של הכסף וינועו בין "אין מה לעשות" לבין "תתבגרי ותתגברי על זה כבר".
בגלל שאני כבר בטיפול, את מוזמנת לשלוח לי מסר לכל מחשבה שלילית או בכללי שיש לך.
תחשבי שאם היית חולה פיזית היית הולכת לרופא, אז למה לא לנהוג בנפש שלך באותה צורה? היא צריכה תמיכה באותה מידה.
 

spaysi8

New member
פסיכולוגית זה הדבר הכי טוב שקרה לי

ותודה לאל שההורים שילמו כי זה וואחד הוצאה..
תלכי, אין מה להפסיד, וכיף שיש הורים שדואגים לנו, זה לא מובן מאליו..
 

Inbalskl

New member
כי אני צריכה עזרה

אני מרגישה תקועה בחיים שלי. כבר נפגשתי איתה. היא אמרה שהטיפול יעשה בצורת קואצינג. אני מקווה שזה יעזור לי.
 

Ron W

New member
הבעיה שאת עדיין תלויה באמך (כלכלית?)

אם היית עצמאית הרי לא היו קובעים לך תור בלי לשאול
היתה לך זכות ורשות לא ללכת, בלי למצמץ ובוודאי לא לבכות, זה לא ראוי.
הייתי מציע לך להביע לפחות מורת רוח על ההתנהלות לבחורה בגילך
ולשאול את אמא אם היתה מצפה ליחס דומה ממך נניח בעוד 40 שנה איך תרגיש
כשהחיים יתהפכו כפי שקורה לא אחת והיא תהיה תלויה בך, אם היית שולחת אותה בלי לשאול.
בכ"א הנושא שלך צ"ל להשתחרר מהתלותיות, בין בעצמך או בעזרה כל שהיא.
 

Inbalskl

New member
הי

אני מודעת לכך שאני תלויה כלכלית בהוריי. לצערי, רק בעוד 5 שנים אוכל לדאוג לעצמי לדירה.
כעת אני סטודנטית בסיום לימודי יהיה לי עבודה. (בתקווה שאצליח למצוא בתחום שאני לומדת בו ואם לא אז יהיה גם תעודת הוראה מהצד).
כך שזה מה שיש לי כעת.
הלוואי ויכולתי לא להיות תלויה כלכלית בהוריי.
 
למעלה