מה הייתם עושים במקומי?
מרגישה שמכירה את כולכם אף על פי שאף פעם לא פניתי אליכם, מאד רוצה לשמוע מה הייתם עושים במקומי? אחרי שנים ללא שיחות נפש עם בעלי (חוץ משיחות טכניות רגילות) וצורך אדיר מצידי לשוחח עם מישהו על שבליבי, מצאתי את עצמי נכנסת לצ´אט ומשוחחת עם גבר שהפך עם הזמן למישהו מיוחד עבורי (בוירטואלי בלבד), הייתי מחכה יום יום לשעה היעודה כדי להכנס לצ´אט ולפגוש בו. חודשים נמשכו השיחות שלנו ולא צריך לפרט למה גלשנו כי בשלב מסויים הפך הדבר לטבעי. יש לציין שהבחור הצליח להחזיר לי את הבטחון העצמי עם המון שיחות עידוד ופירגון. בעלי שהתחיל לשים לב לשינוי החל בי, החליט שצריך לשוחח (שוב אחרי הרבה שנים ללא שיחות על הזוגיות שלנו, מציינת שאני נסיתי ליזום שיחות והוא פשוט לא היה מעוניין בהם, בדיעבד היום מבינה למה) ואז באה ההתפרצות שלי על שנים של שתיקה, הוא לא האמין למשמע אוזניו, כל על שליבי אמרתי וגם על אותן שיחות נפש עם הבחור מהצ´אט. הוא נבהל, לא האמין שהאשה השקטה, הטובה ואולי הנחנחית שלו, תעשה לו דבר שכזה.ואז... התחילו שיחות של יום יום כדי ליישר קו וכמו שאני סיפרתי לו, הוא סיפר לי... הוא סיפר לי...שהיה לו רומן שלוש שנים עם בחורה גרושה... כשהגיע שלב הלחץ מצידה שיעזוב את הבית, הוא עשה חושבים והחליט לחזור הביתה... כמו שאמרתי קודם בדיעבד אני מבינה מדוע הזוגיות שלנו במשך שנים בעצם לא היתה קיימת. מאז עברו מספר חודשים, וכל פעם שאני מעלה את הנושא על זה שאני פגוע, נבגדת וכואבת הוא פשוט אומר "אני סיפרתי לך, אחרת לא היית יודעת", כאילו עכשיו צריכה להשלים עם זאת ולקבל את הבגידה שלו. חשבתי להתגרש, חשבתי לעזוב, כמו שעשה לי זאת עכשיו יעשה זאת בעתיד. ופה באה השאלה: מה הייתם עושים במקומי?
מרגישה שמכירה את כולכם אף על פי שאף פעם לא פניתי אליכם, מאד רוצה לשמוע מה הייתם עושים במקומי? אחרי שנים ללא שיחות נפש עם בעלי (חוץ משיחות טכניות רגילות) וצורך אדיר מצידי לשוחח עם מישהו על שבליבי, מצאתי את עצמי נכנסת לצ´אט ומשוחחת עם גבר שהפך עם הזמן למישהו מיוחד עבורי (בוירטואלי בלבד), הייתי מחכה יום יום לשעה היעודה כדי להכנס לצ´אט ולפגוש בו. חודשים נמשכו השיחות שלנו ולא צריך לפרט למה גלשנו כי בשלב מסויים הפך הדבר לטבעי. יש לציין שהבחור הצליח להחזיר לי את הבטחון העצמי עם המון שיחות עידוד ופירגון. בעלי שהתחיל לשים לב לשינוי החל בי, החליט שצריך לשוחח (שוב אחרי הרבה שנים ללא שיחות על הזוגיות שלנו, מציינת שאני נסיתי ליזום שיחות והוא פשוט לא היה מעוניין בהם, בדיעבד היום מבינה למה) ואז באה ההתפרצות שלי על שנים של שתיקה, הוא לא האמין למשמע אוזניו, כל על שליבי אמרתי וגם על אותן שיחות נפש עם הבחור מהצ´אט. הוא נבהל, לא האמין שהאשה השקטה, הטובה ואולי הנחנחית שלו, תעשה לו דבר שכזה.ואז... התחילו שיחות של יום יום כדי ליישר קו וכמו שאני סיפרתי לו, הוא סיפר לי... הוא סיפר לי...שהיה לו רומן שלוש שנים עם בחורה גרושה... כשהגיע שלב הלחץ מצידה שיעזוב את הבית, הוא עשה חושבים והחליט לחזור הביתה... כמו שאמרתי קודם בדיעבד אני מבינה מדוע הזוגיות שלנו במשך שנים בעצם לא היתה קיימת. מאז עברו מספר חודשים, וכל פעם שאני מעלה את הנושא על זה שאני פגוע, נבגדת וכואבת הוא פשוט אומר "אני סיפרתי לך, אחרת לא היית יודעת", כאילו עכשיו צריכה להשלים עם זאת ולקבל את הבגידה שלו. חשבתי להתגרש, חשבתי לעזוב, כמו שעשה לי זאת עכשיו יעשה זאת בעתיד. ופה באה השאלה: מה הייתם עושים במקומי?
