הנאצים במזרח התיכון
ביוני 1941 פרץ בעיראק מרד אנטי בריטי בראשות ראשיד עלי אל כיאלני. המרד היה התפרצות של לאומנות עיראקית עם מאפיינים פרו נאצים. מרד זה היה שיאו של תהליך של השפעת הנאציזם על הלאומנים העיראקים. האהדה של חוגים מסויימים בעולם הערבי לגרמניה הנאצית אינה מובנת מאליה. והיסטוריונים בני ימינו תופסים אותה כתופעה שייצג מיעוט אלים וקולני. האהדה לגרמנים נבעה מכך שבא"י, עבר הירדן, עיראק, מצרים וארצות נוספות במזה"ת היתה נוכחות בריטית. מאחר שבמהלך שנות השלושים היה ברור שהגרמנים הם אוייבי הבריטים. מצאו גורמים שונים בעולם הערבי לנכון לשתף פעולה עם האוייב של האוייב. הפעילות הפרו גרמנית בעיראק הובלה על ידי כילאני, וגם ע"י המופתי הפלשתיני חאג' אמין אל חוסייני שהוגלה מא"י בתקופת המאורעות. ארגון לאומני עיראקי בשם " אל מות'נא" עסק בפעילות אנטי בריטית ובין היתר הפעיל תנועת נוער בשם "אל פותווה" עפ"י הדגם של הנוער ההיטלראי. את הפעילות הזו גיבה השגריר הגרמני בטורקיה, פון פאפן. כך הפכה עיראק למוקד של פעילות פרו גרמנית שכוונה כנגד הבריטים, ושיאה של הפעילות היה במרד שהזכרתי שהיה מלווה ב"פרהוד" פרעות ביהודי עיראק. החיבור בין גורמים בעולם הערבי (בעיראק, בקרב הפלשתינים, ובמצרים) לגרמניה הנאצית היה מפגש של אינטרסים בשל האוייבים המשותפים: הבריטים, והיהודים. חאג' אמין אל חוסייני אפילו נפגש עם היטלר וסייע לו לגייס חיילים מוסלמים מתושבי הבלקן. מן הראוי לציין שרוב האליטה הערבית התנגדה לחיבור הזה. ושייח' אל אזהר, הסמכות הדתית העליונה בעולם המוסלמי באותה תקופה גינה את הנאצים. ההתנגדות לנאציזם בעולם הערבי היתה בין השאר בשל הסיבה הפשוטה שהערבים הם שמים (בני אותו גזע כמו היהודים) ומקומם של השמים באידאולוגיה הנאצית הוא בתחתית סולם הגזעים.(היטלר עצמו נשמע מתייחס לערבים כאל "חצאי קופים" ).
