מה הכי מעצבן/מבאס/לא כיף לכם בקפוארה?
שלי:
מקקו. התרגיל הזה הוא האויב המר והנצחי שלי.
למתוח ברימבאו. אני לא מדברת על כאלה קשים שאני בכלל לא יכולה להתמודד איתם, אלא על למתוח כאלה שאני כן יכולה (ומצליחה) - אני מרגישה אחרי זה כאילו עשיתי אימון של שעתיים, וכאילו אני צריכה שבוע לנוח ולהתאושש מהחוויה. שלא לדבר על זה שלרוב אני צריכה יותר מניסיון אחד כי הניסיון הראשון תמיד לא מספיק מתוח, ואני באמת מרגישה בסוף כאילו יצאתי מאיזה קרב עם החמישה רוסים ששלחתי לסיוון.
הצד הרע. למה צד אחד של הגוף יכול לעשות תרגיל מושלם, והצד השני אפילו לא מבין איפה מתחילים ונראה כאילו יש לי איזו פגיעה מוטורית קשה?
שלי:
ונקודת אור נחמדה - ניסיתי תרגיל ששכחתי את שמו (זה נורא פשוט! בעע) (השם כלומר. לא מקקיו?) וברור שהוא דורש יכולות שאין לי. ובאימון השני שניסיתי כבר הצלחתי להעביר שם את הרגליים בצורה אמנם ממש לא מושלמת, אבל הרבה יותר משחשבתי שאוכל. זה זה ששמים קדימה שתי ידיים, יורדים לקדה לרחוקה, זורקים רגליים לאחור וחוזרים לקוקוריה. ואז אותו דבר ברוורס, אני עדיין בפרק א'.