מה הם אומרים על החזרה בתשובה?1

[אל תפחד לחזור בתשובה]

מה הם אומרים על החזרה בתשובה?1

רב שיח על המפגש המהמם עם היהדות. על הקושי שבגילוי ועל החדוה שבו. משתתפים: מייק, מתן, יעקב, אלי, עוזיה, מנחם, ד"ר אשר פלוצניק, ד"ר גולן כהן, אורן, רפי, ד"ר מרדכי שכטר, אהוד,מיכאל גבורין, גל, שאול, יואל, ברק, צבר, רענן. פרקים : 1) המפנה 2) הבריחה 3) המחסום 4) התורה 5) המשפחה 6) מתוך הלב יעקב (יענקלה) קמחי, יליד 1947, תל אביב. בצלאל ירושלים. שירות צבאי נח"ל. צייר. תערוכות ביחיד ובקבוצות חזר בתשובה 1991. ד"ר מרדכי שכטר, יליד 1954, וונצואלה, ד"ר לרפואה. (Zulia university) חזר בתשובה 1982. נשוי + 7 . עוזיה שלו, יליד 1950, כפר סבא. מהנדס אלקטרוניקה, טכניון. סא"ל ח"א (מיל.). נשוי + 5 חזר בתשובה 1982. גל שניוק, יליד 1957, קיבוץ מחנים. מלוחמי חטיבת הבקעה. מורה לחינוך גופני וינגייט, נשוי + 5 חזר בתשובה 1986. שאול שפי, יליד 1944, קיבוץ שער הגולן. תואר שני בתרפיה הבעתית, בוסטון קולג'. סגן (מיל.), סיירת שקד. בוגר בית הספר הגבוה לאומנות ת"א. נשוי + 3 חזר בתשובה 1989. קובי שרמן, יליד 1960, גבעתיים. טייס. סרן (מיל.). נשוי לסמדר + 6. סמדר תואר שני ביולוגיה חזרו בתשובה 1983. משתתפים : ישראל אביחי, יליד 1957. תל אביב. תואר ראשון מחשבים, סטטיסטיקה, מוסיקולוגיה. סרן (מיל.). נשוי + 6. חזר בתשובה 1981. יורם אבישר, יליד 1947, פתח תקוה. כלכלן. בוגר פנימיה צבאית, שירות צבאי גולני. נשוי + 8. חזר בתשובה 1983. דורון אורבך, יליד 1952. כפר סבא, פרופסור לכימיה אונ' בר אילן. פוסט דוקטורט, אונ' c.w.r.u קליבלנד, אוהיו. מנהל קבוצות מחקר ומעבדות לאלקטרו כימיה. סרן (מיל.) סיירת גולני. נשוי + 5. חזר בתשובה 1981. ברק אהרון, יליד 1965, קיבוץ הגושרים, בי"ס רימון, ג'ז ומוסיקה בת זמנינו. מדריך לוחמי שריון (צמ"פ). נשוי + 2 חזר בתשובה 1988. רמי אבי יצחק, יליד 1955, הרצליה. מוזיקאי, מתלמידיו של אגון קרטן. נשוי + 5. חזר בתשובה 1982. מיקי אברהם יליד 1960, חיפה. תואר ראשון הנדסת אלקטרוניקה, אונ' ת"א דוקטורט בפיזיקה אונ' בר אילן. פוסט דוקטורט מכון ווייצמן. נשוי + 5. צבר ארם יליד 1950, בית אלפא. בוגר מוסד גלבוע של השוה"צ. נכד משה ארם יו"ר ועדת העבודה של הכנסת, מראשי ההסתדרות והסוכנות. נכד יעקב זרובבל מראשי מפלגת פועלי ציון שמאל. רס"ן מ"פ סיירת שקד, דאן 3 קראטה, דאן 5 נינגוצ'ו, דאן 1 איידו (קרב). דאן 1 ג'ודו (מקס. דאן 6 ג'יו ג'יצו. מדריך קאלי. מקום ראשון משקל קל, אליפות קיק בוקס חזר בתשובה 1984. עמנואל אשכנזי יליד 1936, חיפה. מהנדס בניין, טכניון, סא"ל (מיל.). מראשוני הצנחנים. נשוי לבינה + 8. אשתו בינה, תואר ראשון ספרות והיסטוריה חזרו בתשובה 1980. אלי אש"ר, יליד 1952, ראשל"צ. פקולטה לאומניות אונ' תל אביב. להקת חיל הים. ממקימי תיאטרון נוה צדק. שיחק בתיאטרון חיפה, הקאמרי, הבימה חזר בתשובה 1984. פיני בהט, יליד 1961, תל אביב. ד"ר לפיזיקה טכניון, תכנות מחשבים, הבטחת איכות תוכנה, נשוי + 2 חזר בתשובה 1991. יפה בלומנטל, אשקלון. תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית (מורשית לעסוק בטיפולים בבעיות רגשיות). נשואה + 7. חזרה בתשובה 1982. אלי בנאי, יליד 1951, ירושלים. ספרות ותיאטרון אונ' תל אביב, מורה לספרות במוסד בן שמן. שירות צבאי נח"ל. נשוי + 2. חזר בתשובה 1986. יעקב בנאי ז"ל, דור רביעי בארץ. ממיסדי תיאטרון המטאטא, התפרסם בקריאת פרקי היום בתנ"ך ברדיו. מורה לדרמה ומשחק, אביהם של אהוד ואלי בנאי. אהוד בנאי, מלחין וזמר פופולרי. אחיו של אלי בנאי. יואל בן נון, יליד 1957, קבוצת שלוחות. מורה לחינוך גופני, פיזיוטרפיסט. סרן (מיל.) צנחנים. נשוי + 6. חזר בתשובה 1987. י. בן צבי, יליד 1951, רמת גן. תואר ראשון ושני בהנדסה. שירות צבאי חיל האויר. יעקב (יאשה) גילינלקי, יליד 1953, רוסיה. עלה ארצה 1971. בוגר בית צבי בר"ג שיחק בתיאטרון באר שבע, ובתיאטרון האידי. נשוי + 1 חזר בתשובה 1984. יוני גרשטיין, יליד 1944, ירושלים. אקדמיה לאומנויות יפות bozar פריז. תערוכות יחיד ובקבוצות, שירות צבאי נח"ל ושריון. נשוי + 7 חזר בתשובה 1983. נח הרץ, יליד 1947, עפולה. סא"ל (מיל.) ח"א. טייס קרבי. מהנדס אלקטרוניקה. נשוי לשולי + 8. שולי, מדריכה בחברה להגנת הטבע חזרו בתשובה 1983. רפי ויטור, יליד 1947, צ'כיה. מהנדס מכונות טכניון, תואר שני מנחל עסקים נשוי + 7. חזר בתשובה 1980. מייק וילמוט, יליד 1947, לונדון. יועץ טכנולוגיה ואינפורמציית מחשבים. בעבר, מנהל שיווק ב - I. B. M. נשוי + 6. חזר בתשובה 1985. פנינה זייגר, קצינת ח"ן (מיל.). תואר ראשון בפסיכולוגיה, עובדת סוציאלית. מתן ישראלי, יליד 1960, חיפה. מהנדס מחשבים, תואר שני מנהל עסקים, מערכות מידע. סרן (מיל.). נשוי + 2 חזר בתשובה 1984. נוריאל ואלליאן כהן ממקימי קיבוץ אלומות, מילא תפקידי מפתח במשרד הבטחון בין השנים 1955-85. ד"ר גולן כהן, יליד 1951. ד"ר למדעי הרוח. שירות צבאי נח"ל. נשוי + 4. חזר בתשובה 1985. אורן ליבנה יליד 1956, תל אביב. תואר ראשון כלכלה. רוא"ח מוסמך. שריון. נשוי + 3. חזר בתשובה 1987. אליהו מיכאל, יליד 1953, חיפה. תואר ראשון מתמטיקה. תעודת הוראה של הטכניון במדעי המחשב. מורה מוסמך למתמטיקה ומחשבים. נשוי + 2. חזר בתשובה 1990. אהוד מלובני, יליד 1964, ק. מוצקין. שריון, מדרשת שדה בוקר. נשוי + 3. חזר בתשובה 1985. ניר מלחי, יליד 1955, קיבוץ חצרים. אשתו אפרת, ילידת עין חרוד. קומנדו ימי דאן 6, דאן 7 (מאסטרו), קונגפו, דאן 9. מנהל בי"ס לאומניות לחימה סיניות. חזר בתשובה 1986. נשוי + 6. רפי מעין, יליד 1957, רמת גן. תואר ראשון הנדסת תעשיה וניהול טכניון. תואר שני למנהל עסקים אונ' תל אביב - סרן (מיל.). נשוי + 1. חזר בתשובה 1982. רענן נאמן יליד 1947 קיבוץ שדות ים. סא"ל (מיל.) ח"א, מפקד טייסת פאנטום. בעל עיטור מופת. נשוי + 5. חזר בתשובה 1984. מנחם ערבה, יליד 1951, רחובות. סא"ל (מיל.) ח"א. נשוי + 5. חזר בתשובה 1980. ד"ר אשר פלוצניק, יליד 1941, ציריך שוויץ. ד"ר לרפואה, אונ' ציריך. קצין רפואה )מיל.). לשעבר סגן מנהל מחלקת ילדים בי"ח שיבא תל השומר. חזר בתשובה 1985. יעקב (יקי) קאופמן, יליד 1950, כפר סבא. בוגר מח' לעיצוב גראפי, בצלאל. חתן פרס סנדברג. מרצה לאיור ואנימציה. שירות צבאי נח"ל. גרפיקאי ומאייר ספרים, חוברות, עיתונים. נשוי + 6. חזר בתשובה 1990.

 

[אל תפחד לחזור בתשובה]

מה הם אומרים על החזרה בתשובה2

הייתם חילוניים. מה קרה לכם פתאום? מה היתה הנקודה, שגרמה לכם לשינוי, למפנה? מייק: אני זוכר היטב את הנקודה. הייתי אז כבר מותש אחרי שלוש שנות מלחמה בלתי פוסקת נגד היהדות. אשתי הקדימה אותי בבריחתה מן החיים החילוניים. ואני ניסיתי לגייס את כל המשפחה והחברים הטובים שלנו כדי למנוע אותה מלברוח. המעניין הוא שאע"פ שכולנו ראינו, שאנשים בורחים, לא הבנו, שעלינו לפחות לשאול "למה" ו"לאן"! וזה, למעשה, מה שעשיתי לבסוף. במשך שלוש שנים התנגדתי באופן קיצוני להתקדמותה של אשתי בנושאי יהדות. בסופו של דבר החלטתי לנסות לבדוק כמה נקודות כדי לגייס עוד אמצעי לחימה נגדה. וכמו במלחמות היוונים בימי קדם, שבהן היו נלחמים עם דיסקוסים וכידונים, ולפי כלל הברזל: "תפגע ראשון, אחרת יפגעו בך" - כך גם אני הצטיידתי בכמה כידונים ודיסקוסים. למדתי מספר דברים מאוד בסיסיים כדי לראות, למה אינני נמשך אחרי זה. ומה שקרה הוא לא רק שלא פגעתי אלא עוד קיבלתי אותם בחזרה! בפועל התהליך היה קצת יותר ארוך. אחרי שנוכחתי לדעת, שעלי לבדוק דברים לגופם ולשכנע את אשתי על בסיס הגיוני ורציונלי, שהכל שטויות, התחלתי להרגיש, שמשהו לא כל-כך בסדר במלחמה שלי. לפתע הרגשתי, שאני מתחיל להסתכן. הרגשתי, שאני מגלה בעסק הזה דברים מעניינים, אם כי לא שייכים לי. אבל לאט-לאט התחלתי להעמיק ולעיין בכל הנושא. ראיתי, שאם אני כבר לא מסוגל להסביר לעצמי, אולי עלי לבדוק, אם זה טוב גם עבורי. מחשבה זו הביכה אותי לגמרי. ואז הגיע הנושא, שבסופו של דבר ובשלב מן השלבים כל אחד חש בו : הצורך להיות הוגן כלפי עצמי. אדם בהחלט יכול להיות לא הוגן כלפי עצמו במשך שנים ארוכות ואפילו כל החיים. אבל הרגשתי, שאני מרמה את עצמי. וכמו שאמרתי, אחרי שלוש שנים הייתי כבר מותש, לכן הסכמתי לצאת יחד עם אשתי לחופשה, לשישי-שבת. פגשנו אדם יקר, שבעל-כרחי סידר לי הרשמה לסמינר. לא היה לי נעים להגיד לו "לא", אחרי כל הטרחה שטרח. חשבתי עצמי, שאשתי תיכנס להרצאות, ואני והילדים נלך לבריכה... באמת כך חשבתי. אבל בבריכה לא היו מים... כך שנאלצתי לשבת בשיחה הראשונה של הסמינר, כשכל מטרתי היא לשמוע את מה שאשתי שומעת, כדי שאחר-כך, כמובן, יהיה לי חומר לנגח בו. והנה, אחרי כ10- דקות כבר הבנתי, שנקלעתי לבעיה. נשאר לי רק לשאול את עצמי, למה בכלל הסכמתי ללכת לסמינר. הרי הרגשתי וידעתי, שאני "מסכן" את עצמי. ובאמת למה? ! יום אחד ישבתי עם אשתי, והתבוננתי בתינוק שלנו בן חצי השנה. התבוננתי בגופו, וחשבתי על היצירה הנהדרת הזאת - גוף האדם. חשבתי לעצמי: בתהליך היווצרות העובר, מה פתאום "זה" מחליט להיות צפרניים? ו"זה" מחליט להיות שיער! מה פתאום "זה" מחליט להיות רגליים או ידיים? התשובה שידעתי היתה מילה אחת : ה - dna אבל התשובה הזאת לא סיפקה אותי. כי מי או מה אומר ל - dna כיצד לפעול למה ה - dna פועל, כפי שהוא פועל? זה היה הדבר המדעי, שלא היתה לי תשובה עליו. ואני חושב, שכל אחד מרגיש כך לגבי נושאים רבים, שסיבה זו או אחרת אינה מספקת אותו כלל. בתוך-תוכי הבנתי, שחייבת להיות תשובה, שכן תספק אותי. אבל הבעיה שלי היתה טמונה במשפט המפורסם, שהשמיע מדען דגול, כששאלו אותו, מהי דעתו על בריאת העולם. הוא השיב: "קיימות שתי אפשרויות : או שהכל נוצר מעצמו באופן ספונטני, או שמשהו ברא את הכל. מבחינה סטטיסטית, האפשרות הראשונה פשוט לא תיתכן. והאפשרות השניה - אינה מקובלת עלי..."!!! לגבי דידי, התינוק שלי - בין שאר הגורמים - יצר את הצורך לשנות את התפיסה, או לפחות (אחרי שהתנגדתי) לרצות לשמוע את השאלה. אבל כמו אותו מדען לא רציתי לשמוע את התשובה. עד שלבסוף, לאחר חיבוטי נפש רבים, כבר הייתי מוכן גם לזה. והנה, התברר לי, שלא די בשמיעת התשובה. כי אחרי שיודעים, שהעישון הוא מסוכן, מוכרחים גם להפסיק לעשן... לא מספיק לדעת, שזה מסוכן. צריכים גם להתחיל ליישם את הדברים. וברוך ה', שזה היה התהליך. מתן: יש שלבים רבים בחזרה בתשובה. קשה להתמקד בנקודה העיקרית. לפני כן אקדים ואומר : גדלתי בחיפה האדומה, פשוטו כמשמעו. משפחתי משתייכת לתנועת העבודה. הוריי האמינו בערכי הסוציאליזם בכל לבם והקריבו את נפשם על הנושא. הם ניסו לחנך את ילדיהם על ברכי האידיאלים של תנועה זו ועל ברכי התרבות המערבית במלוא הדרה, זאת אומרת : מוסיקה קלאסית, ספרות טובה ועוד. שנים רבות ניגנתי בכינור בכל מיני הרכבים ואירועים מעניינים. חונכתי לתרבות מעודנת ולשאר הדברים, המאפיינים את העולם המערבי. חונכתי לראות ביהדות דבר יפה בעל ערכים. ומבלי להכיר אותה באופן מיוחד ידעתי, שהיא נעצרה אי-שם במאה ה17-16-, ומאז נעלמו עקבותיה, או שהגויים עלו ופרצו בסערה אל עולם הקידמה, בעוד שהיהדות נותרה מאחור... בסביבת מגוריי לא היו חרדים רבים. וגם אם נתקלתי בהם, כלל לא התייחסתי אליהם. בשבילי הם היו מוזיאון מהלך. נקפוץ בזכרונות כמה שנים קדימה. הלכתי עם הוריי לראות את הסרט "השואה" של קלוד לנצמן (הוריי הם ניצולי שואה). הסרט מעביר מול העיניים, כיצד כל המשתתפים באותה חוויה נוראה ואיומה, רואים את הדברים היום, 40-50 שנה אחרי שהיא התחוללה. הסרט חוזר אל אותם מקומות ואל אותם אתרים, מראיין ניצולים ליד מעניהם וכו'. בסרט הזה יש קטע, שהדהד בזכרוני זמן רב לאחר מכן. זהו קטע, המתאר אוכלוסיה כפרית פולנית, היוצאת מכנסיה ביום ראשון. המראיין והבמאי באו אליהם עם אחד הניצולים, והוא ניסה לדובב את הכפריים האלה ולשאול אותם כמה שאלות. יש לזכור, שאלו פולנים, ש50- שנה לא ראו צורה של יהודי, ולא גויים, הגרים בסמוך ליהודים. המראיין התחיל לשאול אותם, אם הם זוכרים את היהודים, שחיו כאן לפני השואה. הם ענו שכן, והחלו גם לתאר אותם, איך הם היו לבושיס, וכל מיני מנהגים שהיו להם ועוד. לאט-לאט האווירה מתחממת. והנה, אע"פ שהם לא ראו יהודי זה עידן ועידנים, הם מתחילים להשמיע הערות אנטישמיות. גם הכומר מצטרף אליהם ומסביר, שכל מה שקרה ליהודים הוא עונש על מה שעוללו ל"אותו האיש", ושבעצם היהודים הם שעשקו את הפולנים. דווקא באותו רגע הבנתי, שכל החינוך, שהעניקו לי ולבני דורי, היה חינוך, שבו אמרו לי להרים את הדגל של האוייב הנצחי שלנו. כלומר : לימדו אותי לחיות באורח-החיים של התרבות המערבית, לסגוד לה סגידת אין-קץ, בעוד שמצד שני זרקנו את התרבות של עמנו. ועוד תוקעים לנו בראש, שבעצם אין לנו כלל תרבות. את זה הבנתי דווקא באותו רגע, ולא בשעה שהראו בסרט גרמנים מצוחצחים, המסבירים איך הם השמידו את היהודים, באילו טכנולוגיות הם השתמשו וכו'. הרבה זמן חשבתי, שהתרבות הישראלית היא: "קוקה-קולה" אמריקאית, הצגה איטלקית וסרט תוצרת חו"ל. כך בעצם חי החילוני המצוי. אבל באותו רגע של צפייה בסרט הרגשתי - וכאמור, זה המשיך להדהד בזכרוני - שבצורת החיים, שבה אני חי, אני נותן נשק בידי האוייבים הכי חמורים שלי עצמי. ומה עוד שגם ראיתי את הוריי, שגאוותם היתה על החינוך המערבי הנאור והתרבותי שהם נתנו - כיצד אותו סרט החזיר גם אותם אחורה, אל מה שהיום אני מכיר כהלכה : "עשיו שונא ליעקב". אין לי הסבר למה זה קרה באותו רגע. אבל זה קרה... יעקב : לי תמיד היו שאלות, אבל לא העמקתי בהן. תמיד שאלתי למה העץ לא גדל הפוך וכו'... הנקודה, שנתנה לי דחיפה לחזור בתשובה, היתה קוריוז בעבודה שלי בתיאטרון. עבדנו על מחזה שנקרא "קשה להיות יהודי" של "שלום עליכם". הייתי צריך לשחק את תפקיד הגוי : איוון איוואנוביץ' איוואנוב. בהצגה היתה סצינה של ליל-הסדר. בתהליך העבודה על התפקיד לא נכנסתי עמוק לנתונים, למצב הפסיכולוגי המורכב של התפקיד, אם כי נגררתי אחריו רגשית. הבעיה שלי החלה בזמן ההצגות.

 

[מצגר בועז]

יש לציין: מתוך הספר: "שיח שבים"