הדירוג של השכונות - מאוד מטעה
דוגמא אחת שאני מכיר - שכונת "אחוזה" מדורגת בתור "18" - אבל יש בה רחובות עם פערים מאוד גדולים ביניהם - מבחינת עלות הבתים ועקב כך גם מבחינת "עושר" האוכלוסיה. ברחוב אינשטיין אפשר לקנות דירה במחיר של כמיליון שקל. ברחוב גבעת דאונס, שמתחבר אליו - יש בתים פרטיים שעולים כמה מיליונים.
מצד שני, בהמשך של אינשטיין, נמצאת שכונת "רמת אלמוגי" - שהבתים בה הרבה יותר חדשים מאשר באחוזה (ברובם -- אם הבתים של אינשטיין נבנו בשנות ה-70, אלמוגי נבנתה בשנות ה-90+ ועם סטנדרט בניה אחר (יותר חדרים, יותר מרפסות) והאוכלוסיה של אלמוגי אמידה בהרבה מזו של רחוב אינשטיין.
לגבי השכונות הצמודות עם הפערים הגדולים ביניהן - יש לזה סיבות מעבר לגובה. קודם כל, יש שכונות שנראות כאילו הן צמודות - אבל הן ממש לא צמודות, בגלל הפרשי הגובה (אם אתה מסתכל על שכונת דניה לעומת טירה - במפה נראה שהן צמודות - אבל זה לא המצב) - ובנוסף יש פער אדיר באופי הבניה - בדניה יש לך כמעט ורק בתים פרטיים בשטח בנוי גדול (200 מטר בנויים זה לא נדיר שם) ועל מגרשים גדולים (600 מטר הוא מגרש ממש לא גדול שם) - בזמן שבטירת הכרמל גרים בבתי דירות משותפים בסטנדרט בניה שונה לגמרי.
או אם תיקח את רמת אלמוגי (דירוג 18) ולידה רמות רמז(דירוג 12) שהן באמת שכונות צמודות (רחוב בורלא מהווה את המשך רחוב סחלב) - במת אלמוגי סטנדרט הבניה הוא של דירות עם מרפסות גדולות או עם גינות פרטיות, ומרבית הדירות הן של 5 חדרים. ברמות רמז ברחובות העליונים יש בתי שיכונים משנות ה-60 ("בתי רכבת בחלקם") עם דירות של 2-3 חדרים, או בתים ישנים (ולא משופצים - לפחות מבחוץ) של 8+ קומות וללא מרפסות ורק בתחתית השכונה יש מספר בתים פרטיים, או בתים של 4 דירות עם מרפסות וגינות (גם בשכונת רמז, כמו בשכונת אחוזה, יש פער גדול בין הרחובות השונים) - אז זה לא רק מדד הגובה שתורם לפערים, אלא גם צורת הבניה שמשפיע מאוד על מחירי הדירות/בתים ולפיכך על האוכלוסיה שיכולה לגור שם. בנוסף, בגלל הקרבה של רמז לטכניון - בפועל גרים שם הרבה סטודנטים בשכירות.
