בעייני רוחם את הדברים אילהם הם מתגעגעים בארץ,
המשפחתיות,החמימות,הסחבאקייאדה,הערבות ההדדית,שמחת החיים המפעפעת בכל עטור קפקפי אצבע,
זה חסר בחיי היום-יום בגולה הקרירה.
ואז נוחתים אל קרקע המציאות המדברית ונוכחים לדעת שקשה לשנות הרגלים של חיים שלווים ונוחים
ועדיף נזיד העדשים בניכר על הפיתה שקוטרה קטן לעומת זאת הזכורה לטובה לפני הירידה.
האם אתה יכול להגיד בוודאות שרוב המשפחות שחזרו ארצה חושבים שעדיף נזיד העדשים בניכר?
כי לי יש הרגשה שלמרות הקשיים שיש בארץ רוב המשפחות החוזרות נשארות פה ואפילו די מרוצות מהחזרה.
עניין של ביטחון אישי. ישראל היא המקום האחרון בעולם שבו יודעים מה זו אנטישמיות כי אף אחד לא סובל ממנה שם 0ואולי בגלל זה ישראל נראית כפי שהיא נראית) רק שמעו על זה בבית ספר או קראו העיתון עם איזו כותרת שזעקה "אנטישמיות" כשהרביצו לאיזה יהודי איפושהו.