מה הקשר בין יהודית אבנד, מעוז פורז, אלג'יר, "שנית מצדה לא
תיפול" מצד אחד ו-"בני חורין נשאר" מהצד השני?
מבטיח שבסוף הפוסט הכל יהיה קשור וברור. מבטיח. בסוף.
בלילה שבין 22-23 ביולי 1968 מטוס אל-על מדגם בואינג-707, שהיה בטיסה 426 מרומא לנמל התעופה לוד, נחטף על-ידי מחבלים מהחזית העממית לשחרור פלסטין (נוסד על ידי ד"ר ג'ורג' חבש שנה לפני כן) ונחת באלג'יר.
במטוס היו 38 נוסעים ועשרה אנשי צוות. היתה זו החטיפה הראשונה של מטוס על רקע הסכסוך הערבי ישראלי.
במושב הקברניט ישב החניך אבנר סלפק (שזו היתה מיועדת להיות טיסתו האחרונה כחניך), ומימינו, על מושב טייס המשנה, ישב הקברניט עודד אברבנאל.
בתא הטייס היו גם הקצין הראשון, מעוז פורז (שנהרג מאוחר יותר במלחמת יום הכיפורים, ובנו ניר פורז נהרג במבצע לשיחרור נחשון וקסמן) ומהנדס הטיס יונה ליכטמן.
כעשרים דקות לאחר ההמראה, כשהמטוס הגיע לגובה 33,000 רגל, פרץ לתא הטייס אחד מהמחבלים שניסו להשתלט על המטוס.
הטייסים חשבוהו לשיכור ודרשו בתוקף מהדיילת להוציאו.
בעת הניסיון להוציאו התנגד המחבל ושלף אקדח. הקצין הראשון, מעוז פורז שישב בצד החבוי של תא הטייס הכה על ידו של המחבל במטרה להפיל את האקדח.
בתגובה הכה המחבל את פורז בראשו בקת האקדח ופצע אותו. ולאחר מכן ירה לכוון ראשו אך החטיא ופגע במנורה שבתא הטייס.
המחבל ניסה לירות בפורז בשנית אך נתקל במעצור באקדח. בשלב זה ניסה המחבל לשלוף את הנצרה מרימון יד שהחזיק בידו השנייה.
קברניט המטוס, עודד אברבנאל, ביקש להרגיע את המחבל ואמר לו שינחית את המטוס בכל מקום שיתבקש.
הוא אמר שאין צורך להילחץ, שהוא יעשה מה שהוא רוצה וינחת היכן שהוא רוצה.
למרות ההרגעה נעשה נסיון להעלות את המטוס לגובה רב, ששם יתעלפו כולם ורק הצוות שישתמש במסיכות חמצן ישארו בהכרה ויוכלו להביא את המטוס לחוף מבטחים.
המחבל, שהבין שמישהו מתחכם איתו, כיוון את אקדחו אל הקצין הראשון ודרש, שלא ינסו לעשות שטויות.
אחד מחמשת המחבלים שהשתלטו על המטוס לקח את מכשיר הקשר בידיו והודיע: "זו איננה עוד טיסת אל-על 426 לתל-אביב. זוהי טיסת אל-אסיפה 707 לאלג'יר".
הבקר במגדל הפיקוח ברומא לא הבין במה מדובר. מבולבל, אחז את מכשיר הקשר: "חזור, חזור, אל-על, לאן אתם טסים?" והמחבל, בקור רוח, חזר ואמר: "זהו אינו מטוס אל-על. זהו אל-אסיפה 707, קיבלנו הוראה לטוס לאלג'יר".
הבקר המבולבל לא הבין שמדובר בחטיפה, וניסה לברר שוב ושוב מדוע חורג המטוס מנתיבו.
מטוס אתיופי, שטס בסמוך, הוציא את הבקר מההלם כאשר הודיע טייסו האמריקאי:
"אידיוט, הם נחטפו". מבולבל, רץ הבקר לדווח על החטיפה.
המטוס נחת באלג'יריה בשעה 00:35. לאחר הנחיתה באלג'יריה שוחררו כל הנוסעים שאינם ישראלים.
ארבעה ימים מאוחר יותר שוחררו עשר הנשים והילדים הישראלים, שהוטסו לישראל במטוס של חברת סוויסאייר.
ארבעה ימים מאוחר יותר שוחררו הנשים והילדים הישראלים. שבעה מאנשי צוות המטוס וחמישה נוסעים הוחזקו במעצר בבסיס של משטרת הביטחון האלג'יראית סמוך לשדה התעופה
במסיבת עיתונאים שקיימו החוטפים בשיתוף פעולה עם השלטונות האלג'יראים הם דרשו שישראל תשחרר אסירים פלסטינים שהיו כלואים בישראל.
תחילה סירבה ישראל להיענות לדרישות החוטפים ודרשה מאלג'יריה לשחרר ללא דיחוי את המטוס ואת החטופים, אולם בהמשך נאלצה לנהל משא ומתן עם החוטפים ועם שלטונות אלג'יריה בתיווכה של ממשלת איטליה. מדינות העולם הפעילו לחץ לשיחרור החטופים,
וב-13 באוגוסט 1968 הטיל איגוד הטייסים הבינלאומי חרם של שלושה ימים על הטיסות לאלג'יר, בשל סיועה לחוטפי המטוס.
במהלך המשא ומתן תירגל צה"ל מבצע מוטס לשחרור החטופים אך משה דיין שר הביטחון לא אישר את ביצוע המבצע. (לא ידוע לי מה היתה עמדתו של ראש הממשלה לוי אשכול, וכן של הרמטכ"ל חיים בר לב).
לאחר משא ומתן ממושך בין ממשלות ישראל ואלג'יר, בתיווכה של ממשלת איטליה, שלווה בלחץ בין-לאומי כבד על אלג'יר לשחרור החטופים.
הודיעה אלג'יר שהיא מוכנה לשחרר את המטוס ואת החטופים, אם ישראל תעשה מחווה כלשהי ותשחרר מספר מחבלים.
ישראל נענתה לבקשה, ושיחררה לידי הצלב האדום 24 מחבלים "שידיהם אינן מגואלות בדם", כפי שהוגדר אז בממשלה זה היה מקרה החטיפה הראשון של מטוס על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני והיחיד שבו הושגו מטרות החוטפים.
החטופים שוחררו ונחתו בישראל 39 ימים לאחר החטיפה.
המטוס שוחרר מאוחר יותר באותו יום והוטס על ידי צוות צרפתי לרומא ומשם על ידי צוות ישראלי לשדה התעופה לוד.
מטרות החטיפה הושגו על ידי המחבלים במלואן: מטוס ישראלי נחטף בהצלחה למדינת ערב ללא נפגעים למחבלים.
החטיפה נסקרה באינטנסיביות באמצעי התקשורת בעולם ואיתה הבעיה הפלסטינית.
ישראל ניהלה עם ארגון טרור משא ומתן והסכימה לשחרר מחבלים.
יהודית אבנד היתה דיילת ראשית בטיסה זו.
לאחר שיחרורם בטקס שנערך באל על בלוד ב-14/9/68 קיבלה היא וצוות המטוס מדליה מאל על נתיבי אויר לישראל, למזכרת לשובך מהשבי באלג'יר, ומצד אחד של המדליה כתוב "שנית מצדה לא תיפול" ומהמצד השני -"בני חורין נשאר".
ראשית אני חייב לציין שוב כי כל הפריטים בכל הפוסטים שלי הם מתוך האוספים שלי למעט אלו שאני מציין שלא.
(בדרך כלל אלו כתבות מהעיתונות שחברים טובים מצליחים למצוא עבורי אבל אין הם אורגינלים ולכן הם לא מתוך אוספי).
שנית אני רוצה להודות לשלושה אנשים הקשורים בפוסט זה.
ראשית ליקיר אשר אפילו לא היינו חברים בפייסבוק, ואף פעם לא נפגשנו אבל הוא קרא / שמע / ידע עלי כאספן אל על ופנה אלי עם מדליה זו ושאל אם אני מעוניין לקנותה (שברור שהייתי מעוניין). שנית לחברי בפייסבוק אביהו אשר מצליח שוב ושוב למצוא עבורי כתבות מעיתונים וממקומות אחרים בכל נושא שאני מבקש את עזרתו (וגם כאן כל צילומי המסמכים והכתבות הם מפעילותו הברוכה של אביהו) ושלישית לחברי האספן "ר"
שהוא חברי במציאות וכן חבר לאיסוף משותף "אל על", כאשר סיפרתי לו את הסיפור של המדליה אמר לי כי יש ברשותו כרטיס ביקור בעברית ובנפרד באנגלית של הדיילת יהודית אבנד וכי הוא מוכן לוותר מאוספו על מנת שיהיה לי בנוסף למדליה את כרטיס הביקור שלה ועל כך תודות רבות.
אני מקווה כי קיבלתם תשובה מה הקשר בין יהודית אבנד, מעוז פורז, אלג'יר ו"שנית מצדה לא תיפול" מצד אחד ו-"בני חורין נשאר" מהצד השני? מקווה שנהנתם.
נ"ב לא מצליח להבין למה לא עולים התמונות לפי הסדר שרציתי. לא נורא
תיפול" מצד אחד ו-"בני חורין נשאר" מהצד השני?
מבטיח שבסוף הפוסט הכל יהיה קשור וברור. מבטיח. בסוף.
בלילה שבין 22-23 ביולי 1968 מטוס אל-על מדגם בואינג-707, שהיה בטיסה 426 מרומא לנמל התעופה לוד, נחטף על-ידי מחבלים מהחזית העממית לשחרור פלסטין (נוסד על ידי ד"ר ג'ורג' חבש שנה לפני כן) ונחת באלג'יר.
במטוס היו 38 נוסעים ועשרה אנשי צוות. היתה זו החטיפה הראשונה של מטוס על רקע הסכסוך הערבי ישראלי.
במושב הקברניט ישב החניך אבנר סלפק (שזו היתה מיועדת להיות טיסתו האחרונה כחניך), ומימינו, על מושב טייס המשנה, ישב הקברניט עודד אברבנאל.
בתא הטייס היו גם הקצין הראשון, מעוז פורז (שנהרג מאוחר יותר במלחמת יום הכיפורים, ובנו ניר פורז נהרג במבצע לשיחרור נחשון וקסמן) ומהנדס הטיס יונה ליכטמן.
כעשרים דקות לאחר ההמראה, כשהמטוס הגיע לגובה 33,000 רגל, פרץ לתא הטייס אחד מהמחבלים שניסו להשתלט על המטוס.
הטייסים חשבוהו לשיכור ודרשו בתוקף מהדיילת להוציאו.
בעת הניסיון להוציאו התנגד המחבל ושלף אקדח. הקצין הראשון, מעוז פורז שישב בצד החבוי של תא הטייס הכה על ידו של המחבל במטרה להפיל את האקדח.
בתגובה הכה המחבל את פורז בראשו בקת האקדח ופצע אותו. ולאחר מכן ירה לכוון ראשו אך החטיא ופגע במנורה שבתא הטייס.
המחבל ניסה לירות בפורז בשנית אך נתקל במעצור באקדח. בשלב זה ניסה המחבל לשלוף את הנצרה מרימון יד שהחזיק בידו השנייה.
קברניט המטוס, עודד אברבנאל, ביקש להרגיע את המחבל ואמר לו שינחית את המטוס בכל מקום שיתבקש.
הוא אמר שאין צורך להילחץ, שהוא יעשה מה שהוא רוצה וינחת היכן שהוא רוצה.
למרות ההרגעה נעשה נסיון להעלות את המטוס לגובה רב, ששם יתעלפו כולם ורק הצוות שישתמש במסיכות חמצן ישארו בהכרה ויוכלו להביא את המטוס לחוף מבטחים.
המחבל, שהבין שמישהו מתחכם איתו, כיוון את אקדחו אל הקצין הראשון ודרש, שלא ינסו לעשות שטויות.
אחד מחמשת המחבלים שהשתלטו על המטוס לקח את מכשיר הקשר בידיו והודיע: "זו איננה עוד טיסת אל-על 426 לתל-אביב. זוהי טיסת אל-אסיפה 707 לאלג'יר".
הבקר במגדל הפיקוח ברומא לא הבין במה מדובר. מבולבל, אחז את מכשיר הקשר: "חזור, חזור, אל-על, לאן אתם טסים?" והמחבל, בקור רוח, חזר ואמר: "זהו אינו מטוס אל-על. זהו אל-אסיפה 707, קיבלנו הוראה לטוס לאלג'יר".
הבקר המבולבל לא הבין שמדובר בחטיפה, וניסה לברר שוב ושוב מדוע חורג המטוס מנתיבו.
מטוס אתיופי, שטס בסמוך, הוציא את הבקר מההלם כאשר הודיע טייסו האמריקאי:
"אידיוט, הם נחטפו". מבולבל, רץ הבקר לדווח על החטיפה.
המטוס נחת באלג'יריה בשעה 00:35. לאחר הנחיתה באלג'יריה שוחררו כל הנוסעים שאינם ישראלים.
ארבעה ימים מאוחר יותר שוחררו עשר הנשים והילדים הישראלים, שהוטסו לישראל במטוס של חברת סוויסאייר.
ארבעה ימים מאוחר יותר שוחררו הנשים והילדים הישראלים. שבעה מאנשי צוות המטוס וחמישה נוסעים הוחזקו במעצר בבסיס של משטרת הביטחון האלג'יראית סמוך לשדה התעופה
במסיבת עיתונאים שקיימו החוטפים בשיתוף פעולה עם השלטונות האלג'יראים הם דרשו שישראל תשחרר אסירים פלסטינים שהיו כלואים בישראל.
תחילה סירבה ישראל להיענות לדרישות החוטפים ודרשה מאלג'יריה לשחרר ללא דיחוי את המטוס ואת החטופים, אולם בהמשך נאלצה לנהל משא ומתן עם החוטפים ועם שלטונות אלג'יריה בתיווכה של ממשלת איטליה. מדינות העולם הפעילו לחץ לשיחרור החטופים,
וב-13 באוגוסט 1968 הטיל איגוד הטייסים הבינלאומי חרם של שלושה ימים על הטיסות לאלג'יר, בשל סיועה לחוטפי המטוס.
במהלך המשא ומתן תירגל צה"ל מבצע מוטס לשחרור החטופים אך משה דיין שר הביטחון לא אישר את ביצוע המבצע. (לא ידוע לי מה היתה עמדתו של ראש הממשלה לוי אשכול, וכן של הרמטכ"ל חיים בר לב).
לאחר משא ומתן ממושך בין ממשלות ישראל ואלג'יר, בתיווכה של ממשלת איטליה, שלווה בלחץ בין-לאומי כבד על אלג'יר לשחרור החטופים.
הודיעה אלג'יר שהיא מוכנה לשחרר את המטוס ואת החטופים, אם ישראל תעשה מחווה כלשהי ותשחרר מספר מחבלים.
ישראל נענתה לבקשה, ושיחררה לידי הצלב האדום 24 מחבלים "שידיהם אינן מגואלות בדם", כפי שהוגדר אז בממשלה זה היה מקרה החטיפה הראשון של מטוס על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני והיחיד שבו הושגו מטרות החוטפים.
החטופים שוחררו ונחתו בישראל 39 ימים לאחר החטיפה.
המטוס שוחרר מאוחר יותר באותו יום והוטס על ידי צוות צרפתי לרומא ומשם על ידי צוות ישראלי לשדה התעופה לוד.
מטרות החטיפה הושגו על ידי המחבלים במלואן: מטוס ישראלי נחטף בהצלחה למדינת ערב ללא נפגעים למחבלים.
החטיפה נסקרה באינטנסיביות באמצעי התקשורת בעולם ואיתה הבעיה הפלסטינית.
ישראל ניהלה עם ארגון טרור משא ומתן והסכימה לשחרר מחבלים.
יהודית אבנד היתה דיילת ראשית בטיסה זו.
לאחר שיחרורם בטקס שנערך באל על בלוד ב-14/9/68 קיבלה היא וצוות המטוס מדליה מאל על נתיבי אויר לישראל, למזכרת לשובך מהשבי באלג'יר, ומצד אחד של המדליה כתוב "שנית מצדה לא תיפול" ומהמצד השני -"בני חורין נשאר".
ראשית אני חייב לציין שוב כי כל הפריטים בכל הפוסטים שלי הם מתוך האוספים שלי למעט אלו שאני מציין שלא.
(בדרך כלל אלו כתבות מהעיתונות שחברים טובים מצליחים למצוא עבורי אבל אין הם אורגינלים ולכן הם לא מתוך אוספי).
שנית אני רוצה להודות לשלושה אנשים הקשורים בפוסט זה.
ראשית ליקיר אשר אפילו לא היינו חברים בפייסבוק, ואף פעם לא נפגשנו אבל הוא קרא / שמע / ידע עלי כאספן אל על ופנה אלי עם מדליה זו ושאל אם אני מעוניין לקנותה (שברור שהייתי מעוניין). שנית לחברי בפייסבוק אביהו אשר מצליח שוב ושוב למצוא עבורי כתבות מעיתונים וממקומות אחרים בכל נושא שאני מבקש את עזרתו (וגם כאן כל צילומי המסמכים והכתבות הם מפעילותו הברוכה של אביהו) ושלישית לחברי האספן "ר"
שהוא חברי במציאות וכן חבר לאיסוף משותף "אל על", כאשר סיפרתי לו את הסיפור של המדליה אמר לי כי יש ברשותו כרטיס ביקור בעברית ובנפרד באנגלית של הדיילת יהודית אבנד וכי הוא מוכן לוותר מאוספו על מנת שיהיה לי בנוסף למדליה את כרטיס הביקור שלה ועל כך תודות רבות.
אני מקווה כי קיבלתם תשובה מה הקשר בין יהודית אבנד, מעוז פורז, אלג'יר ו"שנית מצדה לא תיפול" מצד אחד ו-"בני חורין נשאר" מהצד השני? מקווה שנהנתם.
נ"ב לא מצליח להבין למה לא עולים התמונות לפי הסדר שרציתי. לא נורא
