יש לציין שהשחקן הראשי הקובע
את כיוון הריאקציה אינו ריכוז הפחמן הדו חמצני בסביבה אלא הטמפרטורה. בקיצור, כאשר הטמפרטורה גבוהה מעט מאד פחמן דו חמצני נמס במים והמעט שכן נמס הופך ליון הדו ערכי, CO3-- המגיב עם יון הסידן Ca++ וביחד הם מתגבשים כקלציט או אראגוניט. כאשר הטמפרטורה נמוכה נמס הרבה פחמן דו חמצני במים, רובו בתור HCO3-, היון החד ערכי שאינו מגיב עם הסידן. בנוסף מאחר והוא לקח ממולקולת מים את יון ה-OH-, עכשיו מסתובב במים יון H+ ותוקף גבישי פחמת סידן (או ליתר דיוק את מולקולות המים המקשרות בין הפחמה והסידן).
כך אנחנו יכולים לראות שבמערת הנטיפים בה הטמפרטורה גבוהה (21 מעלות) מתגבשת פחמת סידן בצורת נטיפים למרות שריכוז הפחמן הדו חמצני באויר שבה גבוה מאד, ואילו בקרקע שמעליה שריכוז הפחמן הדו חמצני בה נמוך בהרבה מומסת פחמן סידן על ידי מי הגשם הקר.
