מה ואיך כדאי לענות?

[tlingit]

מה ואיך כדאי לענות?

במהלך אימון, פונה מתאמן/מתאמנת ושואל/ת : "אם היינו נפגשים לפני שנים, או בנסיבות אחרות (לא אימון) האם היית חושב/ת עלי אחרת? האם היה יכול להיות בינינו משהו?" לצורך השאלה כאן, אני יוצאת מנקודת הנחה שברור לי מהקשר האימון, הנסיבות, האדם ומערכת היחסים שלא עומדת להיווצר בעיה של יציאה מגבולות האתיקה, והדילמה העיקרית שעולה היא שהשאלה בעצם נוגעת לנושא הערך והדימוי העצמי של המתאמן/מתאמנת: הוא/היא מוקסמים מההעצמה וההערכה שאנחנו מפנים אליהם, חלק מהתכנים עליהם האימון נסוב הוא נושא הערך העצמי ובניית העוצמות הפנימיות שלהם, והשאלה עולה אל השולחן מה עשויה לעשות תשובה צוננת שאומרת "זה לא שייך לגבולות האימון"

ומולה איך תתפרש תשובה שאומרת "כן, את/ה אדם מאד ראוי בעיני"

איך בונים את התשובה כך שלא תגרום מפח נפש ומצד שני לא תעודד כיוון שלא באמת שייך לאימון

 

[מיכל הררי]

אולי

אני מעדיפה לא לשייך את זה אלי, אלא לתת לך את התשובה שתעצים אותך ושקשורה אליך. ואז לענות על מה שהוא בעצם רוצה לדעת/להרגיש - שהוא בעל ערך. או תשובה אחרת: לשאול אותו אם הוא שואל את זה על מנת להרגיש את הערך שלו? או תשובה אחרת: הייתי בטח חושבת שאתה אדם מדהים, מסקרן, מעניין, עוצמתי. עכשיו בוא נחזור אלייך. מה אתה חושב על עצמך כאדם? איזה דברים בך הינם אטרקטיבים? אתה זוכר, אנו עובדים על הערך העצמי שלך במערכות יסחים. רשמתי כל מיני אפשרויות. לא אומרת שהן דווקא טובות. אלו הכיוונים שעלו לי כעת.

 

[tlingit]

../images/Emo51.gif

אכן עוזר בחשיבה, תודה

 

[אבי בכר 2005]

פעם שאלתי את המורה שלי

"מה אתה חושב עלי?" התשובה שלו הייתה "מה שאני חושב עליך, הוא ברובו לא יותר מתוצר של ההסטוריה האישית ארוכת השנים שלי ומעט מההסטוריה הקצרה שבה יש לי חוויות משותפות עימך, לכן כל מה שאומר יגיד יותר עלי מאשר עליך" לא לחצתי עוד, רק הקשבתי באותו הזמן הייתה לי תחושת אכזבה קלה והסיבות ברורות בדיעבד אני יודע שלא יכולתי לקבל תשובה טובה יותר אני יודע שאילו הוא היה אומר משהו, הייתי נאחז בזה עד היום לטובה או לרעה וברמת הכרה מסויימת הייתי מוגבל לדבריו, בכל זאת הוא המורה שלי וההערכה שלי אליו ומין הסתם לדבריו היא גדולה היום, כמו ברגע זה, כאשר אני נזכר במקרה, ואני חוכך בדעתי, "מעניין מה באמת הוא חושב עלי, מעניין מה הוא היה אומר אילו היה אומר" התודעה אינה דולה מהזיכרון דבר כיוון שלא נאמר דבר ואני חופשי להחליט מה שבא לי שהוא חושב עלי ולכן אינני מוגבל. אני יכול להיות מי שאני רוצה להיות. ברכות

 

[רוח מדבר]

תגובה נפלאה

הייתי משתמש ביחסי ציבור למסר לפני שאני מעביר אותו ע"מ שלא ליצור אכזבה בצד השני.. משהו בסגנון: האם אתה רוצה את התשובה האמיתית, או מה שאתה רוצה לשמוע? - האמיתית כמובן, האם זה בסדר שאני אהיה ישיר וכנה עימך עד הסוף, מתוך ההבנה של שנינו שהמטרה שלנו בתהליך הזה הוא שאתה תצמח? - כן, +עכשיו התשובה של המורה של אבי בכר

כאשר אנו משתמשים בכלי "יחסי ציבור למסר" אנו מסדרים הקשר אפקטיבי לתגובה שלנו, כך בעצם אנו יכולים להעלות את הסיכויים משמעותית שתימנע האכזבה..

בהצלחה מיקי

 

[מיכל הררי]

../images/Emo13.gif

 

[מיכל הררי]

../images/Emo13.gif

 

[tlingit]

../images/Emo13.gif מעניין

יש קסם בתשובה הזו. אני גם רואה שלא כל מתאמן יוכל להפיק ממנה אותה תועלת. ושאלה שעלתה לי בהמשך: אם הפרש הגילאים בין המאמן-מתאמן הפוך (כלומר המתאמן מבוגר מהמאמן) תהיה לכך השפעה? כלומר למשל - התשובה תהיה שונה, או היא תתקבל באופן שונה, או תכוון את המתאמן באופן שונה, או משהו אחר מכל אלה?

 

[אבי בכר 2005]

בהמשך לשאלה שלך

ראשית אני מאוד מסכים איתך שהתשובה הזו איננה מתאימה לכל אחד וזאת מכיוון שאין תשובה שמתאימה לכל אחד ויותר מזה יתכן שידרשו תשובות שונות בזמנים שונים לאותו אדם ממש. הכוונה שלי הייתה לשתף ולספק לך כיוון הסתכלות שאולי ישפוך אור דווקא על השאלה ולא על התשובה. ביחסי מאמן מתאמן מה שחשוב הוא קידומו של המתאמן יש להשתמש בכלים המתאימים בזמן הנכון לאדם הנכון וכאן נכנסת מיומנותו של המאמן. כמו ששאלות של מאמן נועדו בהרבה מיקרים לפתוח את תודעתו של המתאמן לאפשרויות חדשות ולא על מנת לקבל תשובה כך יש להתייחס לשאלות של המתאמן למאמן, לענות (או לא אגב) תשובות על מנת לפתוח את תודעתו לאפשרויות חדשות ולא על מנת לספק תשובה. בתוך ההקשר הזה אני לא רואה עיניין לגילאים, בכלל ולתשובה שהציג המורה שלי בפרט.

 

[Yin]

אני מודה לך על המחמאה

 

[isaacm]

../images/Emo13.gif מה שיותר מעניין אותי זה

לשאול אותו/ה: אם היינו נפגשים לפני שנים, או בנסיבות אחרות (לא אימון) האם היית חושב/ת עלי אחרת? האם היה יכול להיות בינינו משהו? מעשית הייתי מתייחס לשאלה הזו עניינית ומפיק שיעור. אין לי ספק ששאלה זו באה ממקום של דייג (המתאמן/נת בוחן/נת אפשרות לקבלת אישרור לתוקף של הדברים (שהם מקבלים במסגרת האימון) גם מחוץ למסגרת האימון) ובצורה שכזו הייתי גם עונה על השאלה. אם היינו נפגשים לפני שנים הייתי אני מי שהייתי לפני שנים וגם את היית מי שהיית לפני שנים - באמת מעניין. הרי לא ניתן להזיז רק אותך אחורה בזמן. אז מה את חושבת?

אם היינו נפגשות בנסיבות אחרות (לא אימוניות) הייתי אני מציגה פן אחר שלי וכך גם את. מה דעתך, זה יכול היה לעבוד? מה שאני רוצה להשיג בתשובות כאלה הוא שמירה בכל מחיר על כבודה העצמי של המתאמנת, לכבד את "אנושיותה", והכי חשוב לי זה להפגין שותפות מלאה לתהיות - שהרי זה חלק מגרעין התהליך - הליכה משותפת בדרכו של המתאמן, מה שנקרא הליכה יד ביד. והיה מעניין אותי לשמוע מה אתם חושבים על הרעיונות שבכאן, שהרי קצת שונים הם התשובה של אבי, השיתוף שלך, מאד מעניין. לדעתי הוא תואם בדיוק את מקומו של מורה, וזו מתנה נפלאה שהוא הותיר לך. איציק

 

[tlingit]

../images/Emo51.gif

מתחברת לכוונה שהגדרת, ומצאה חן בעיני הדרך בה התשובות שהצעת מאירות את משמעות השאלה ומשאירות את מסגרת האימון ברורה כן, הרעיונות שהעלית אכן שונים, ואני אוהבת לראות איך הם לוקחים את כיוון השאלה ועובדים איתו כדי ליצור משמעות ותובנה מכיוונים אחרים.

 

[Rוני]

בלי לקרוא את מה שכתבו חבריי בשרשור

על מנת לא להיות מושפעת אז זו מחשבתי באימון אנו נמצאים טוטאלית עבור המתאמנים שלנו הקשבה מלאה תמיכה חיזוקים תשומת לב קבלה מלאה התעניינות אלו לא מערכות יחסים כמו בחיים במערכת יחסים רגילה יש הדדיות תשומת לב הדדית, תמיכה והעצמה (למי שיש) קל מאד להתבלבל מתשומת הלב הזו ולכן השאלה שהעלית, אבל צריך למצוא את הדרך לומר שאנו לא עוסקים בספקולציות של מה... אם... אלא מתייחסים לזמן ההווה, ובהווה אנו רואים אדם שהחליט לקחת את עצמו בידיים ולרוץ קדימה ע מטרותיו, וזה נפלא בעינינו. זה מה שרץ לי בראש, בלי להתעמק. אני מניחה שלאחר שאקרא את תשובות האחרים תהיינה לי עוד תובנות

 

[tlingit]

תודה ../images/Emo13.gif