מה זה אומר אהבה חונקת ?

[Shar0ni]

מה זה אומר אהבה חונקת ?

יש מישהו שאני אוהבת - אבל האהבה שלו חונקת אותי. יש זמן שאני נהינת להיות איתו (מאוד) - ויש זמן שאני רוצה לעשות דברים אחרים - כמו את העבודה שלי. הוא טוען שהכי חשוב זה להיות ביחד, לכן נפגע שאני מקציבה לאהבה שלנו זמנים. אני פשוט מרגישה שאני יוצאת מאיזון. כאילו, אי אפשר לחיות מאהבה כל היום, אני אומרת. צריך גם עבודה, פרנסה. וזה בסדר, כשאתה עושה את העבודה שלך באהבה. הזנחתי את העבודה שלי בגלל ההתאהבות הזאת, זה גורם לי להרגיש שהקרקע מתחתי נשמטת. למה הוא לא מצליח להבין את זה? למה אני מרגישה חנוקה? למה אני מרגישה שאני צריכה ספייס? מה לא בסדר איתי? בבקשה תשובה אנשים חכמים. תודה מראש, שרוני

 

[Shar0ni]

לילה טוב ../images/Emo1.gif

 

[neophile]

למה את חושבת שהוא נפגע??

אולי אם תפסיקי להתייחס להתנהגות שלו כאל מצב של פגיעה ולא תצאי מנקודת הנחה שאת פוגעת בו יתרחש שינוי כלשהוא? בנוסף לזה הרבה פעמים אנחנו מניחים שמה שפוגע בנו אישית זה גם מה שפוגע באחרים ואז אנחנו משתדלים לא לעשות לאחרים מה שפוגע בנו ...בעצם זאת מן דרך להסביר לאנשים איך להתייחס אלינו שזה טוב ויפה אבל חשוב לזכור שלא תמיד מה שפוגע בנו זה גם מה שפוגע באחרים וגם שלפעמים כדאי לצאת מהמסגרת של מה שפגע בנו בעבר על ידי העזה והטלה בספק במבנים המיושנים של אישיותינו שהיא כוזבת ברובה מפני שאם היו שואלים אותנו מה פוגע בנו במקום להניח מה פוגע בנו האישיות היתה הרבה יותר גמישה ופתוחה לחוויות ,הרי זה עניין משתנה או לפחות אמור להיות משתנה...

 

[Shar0ni]

אני חושבת שהוא נפגע

כי הוא הלך ואמר שלא יחזור יותר. מה נראה לך? אולי אני מניחה הנחות, אולי לא...

 

[neophile]

אבל מה זאת אומרת נפגע?

מה נפגע בו ? האגו? הנפש? הילד הפנימי?

 

[Shar0ni]

שאלה מצויינת

הוא בחר להפגע. ולדעתי האינטואיטיבית הוא בכלל לא נפגע הוא פשוט מפחד פחד משתק.

 

[Shar0ni]

אבל עכשיו אני שופטת

איתכם הסליחה. אני יכולה לדבר רק על עצמי. אין לי זכות לשפוט אדם אחר. אפילו אם זה מאהבה...

 

[גיטה המקורית]

זה מצב מוכר, "נשים שאוהבות יותר מדי"

כדברייך, אם האהבה חונקת, את בסכנת התמכרות לאיש ולרגש האהבה. הרגשת החנק נובעת משאיבת יתר של אנרגיות כך שבעתיד תהיי מרוקנת ופגועה פיזית ונפשית. אהבה אמיתית צריכה להיות מאוזנת, היא ממלאת את שני בני הזוג ובטח שלא מרוקנת אחד וממלאת על חשבונו את השני. תציבי גבולות ותתני "ממה שיש לך" ולא "את כל מה שיש לך", תשאירי לעצמך מספיק אנרגיות חיים כדי לחיות בטוב, לעבוד, ולהקים בית עם בן זוגך האהוב. מאחלת לך אהבה בריאה.

 

[דוד גילאור1 המקורי]

זה מצב שקיים אצל שני המינים גיטה

כל השאר אמת ויציב כסלע. בוקר בהיר

 

[Shar0ni]

גיטה היקרה

מסכימה איתך לגבי עניין ההתמכרות. אבל כשאני אומרת בצורה עדינה את שעל ליבי - כמו למשל, שאני צריכה קצת ספייס - מנסה להסביר שאפשר להיות ביחד אבל גם להרגיש חופש. אתן לך דוגמא פשוטה - אנו יושבים ומדברים שעות, כיף, שיחות לתוך הנפש, תובנות צופים בשקיעה (מהגג שלי) הזמן עובר לו בנחת. ואז אני מרגישה צורך לקום ולעשות משהו - לגשת לבן שלי, לענות לטלפון, להכין קפה, לא חשוב מה. פה משתנה התמונה - כאן אני מרגישה חנק. "למה את בורחת?" הוא שואל וחוסם את המעבר עם היד שלו או עם הגוף שלו. זה משהו שישר מעלה לי את הפיוז... אוף... במקרים אחרים - זה בעניין שאני משתפת אותו בבעיה שיש לי - והוא בטוח שהוא יודע מה אני צריכה לעשות. ואם אני לא עושה את הדברים בדרך שלו - הוא יחכה לי מעבר לפינה שאני אכשל כדי להגיד לי "אמרתי לך!". זאת שטלתנות, כוחניות. אמנם הכוונה היא טובה אבל אומרים שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. וככה שאני כותבת לך וחושבת על זה אני שמה לב שזה משהו שחוזר על עצמו בחיים שלי. גברים שחושבים שהם יודעים מה הכי טוב בשבילי ואז מנסים לשנות אותי. האמת, שבד"כ הם מצליחים גם, ככה בלי שאני אשים לב, אני הולכת בדרך שאני לא ממש מאמינה בה. הפעם, לא וויתרתי! אבל אז האהבה ברחה לה. אז איך חיים בזוגיות? מי קובע מה תהיה הדרך הנכונה? מי מוביל? בפעם האחרונה שנתתי לבן זוג שלי להוביל מצאתי את עצמי שקועה בחובות

מסתבר שמה שיש לי לא מספיק! הטענות לא מפסיקות להגיע: את לא מספיק אוהבת את לא מספיק משוחררת את לא מספיק... ואכן, אני מרגישה מרוקנת פיזית ונפשית. אך יש אור בקצה המנהרה. הפעם מצאתי כלי מצויין להתמודדות - לחיות מתוך שמחה. להשאר מאושרת גם אם אני לבד. אני מתאמנת על זה כל הזמן... מה תובנתך בעניין? אני אשמח להשכיל

 

[גיטה המקורית]

מה שיש לך כן מספיק!

ומי שלא יודע להעריך את זה איננו ראוי לך. לדעתי את יכולה לתקן לבד, לחזק את אלמנט הנפש, גם אם האגו מתחזק כתוצאה מכך. כרגע את בשלב בנייה בחיים, שבו את זקוקה לאגו "בריא" (לא חזק ולא חלש). תציבי לעצמך גבולות, למשל להגיד לחבר מראש שתשבי אתו על הגג שעה וחצי, או שעתיים, ושתצטרכי לגשת אל בנך במהלך המיפגש. זה המינימום שאדם מצוי או סביר לא יסרב לו. אישית אני לא מוכנה שיחסמו אותי בדרך כלשהי, זה מוציא ממני את המרוקאית (ואני בעצם יקית).

 

[Shar0ni]

חחח...

נכון... גם לי עף הפיוז מזה. אבל יאמר לזכותו, הוא בן אדם טוב. כוונותיו טובות, הוא פועל מאהבה אבל זה קצת מתבלבל לו בעניין נתינת יתר. ואם את שואלת אותי - נתינת ייתר זה פעולה של אגו מכיוון שלהיות כל כך בטוח במה נכון עבור מישהו אחר - זו יומרנות וצדקנות. כשחבר נמצא בצרה ואני רוצה לעזור, אתן לו את דעתי ואת המלצתי. מכאן הוא רשאי לבחור לקבל או לא. זאת הזכות המולדת שלו. גם אם אני הכי צודקת בעולם! לכל אדם הזכות ללכת בדרכו שלו וחבר צריך לדעת לכבד את זה לתת את חופש הבחירה. גם אם האדם שאתה הכי אוהב יצטרך ללמוד בדרך הקשה. כי זו הדרך שלו, השיעור שלו - שהוא חייב לעבור אותו ולהשכיל ממנו. זו תובנתי בעניין ועליה אני לא מתפשרת - זה השיעור שאני קיבלתי. מאחר והפנמתי אותו - אני מאמינה שהיקום לא יביא אלי את אותה סיטואציה שוב. ככה זה, עד שאתה לא לומד משהו - זה תמיד יחזור על עצמו עד שתלמד! הפעם, השכלתי ללמוד! תודה לך גיטה, אני מאוד נהינת לשתף ולהשתתף איתך.

 

[ח אפריים]

לדעתי, עליך להעיפו מצידך וכמה שיותר מוקדם...

טוב יותר. האיש אינו אוהב, אהבתו היא שליטה והאיש מצא בך אובייקט שעליו הוא יכול לשלוט, ולמרות תחושות החנק שלך את ממשיכה לתת לעצמך הסברים כמו "אבל יאמר לזכותו, הוא בן אדם טוב. כוונותיו טובות, הוא פועל מאהבה אבל זה קצת מתבלבל לו בעניין נתינת יתר." שוב להעיף לכל הרוחות, ויפה שעה אחת קודם!

 

[דוד גילאור1 המקורי]

אפרים ידידי

לטעמי עצתה של גיטה נבונה...כי להעיף זו בריחה מסויימת. מה שגיטה בעצם הציעה הוא שהבחורה תיקח אחריות על חייה ותעשה שיעור של גבולות נכונים והצבתם במקומם הנכונים לה. כך שאם היא מפטרת אותו ממשמרתו, על מי היא תתאמן ותלמד?...כי הרי יבוא על בטוח מתנדב חדש באותה המתכונת...כי זה השיעור שלה לעכשיו. מתגעגע

 

[ח אפריים]

דודיק - לא כל דבר חייבים לעבור אישית...

בבית ספר של החיים. לעיתים בא מישהו ומפיל את האסימון! במקרה והאסימון לא יפול, נו... יהיה עליה ללמוד על בשרה גם אם זה יארך כל החיים, ואולי גם מעבר להם. מקווה שהאסימון יפול לה. אגב להעיף זאת לא בריחה מסויימת גם לא מסויימת, היא בעצם לא בריחה כלל... להעיף ינבע מתובנה, אם לא תגיע התובנה בכל מקרה היא לא תקבל את עצתי. מתגעגע גם כן, אבל אני ממש לא בר-תחרות

 

[Shar0ni]

מסכימה איתכם

זה בדיוק מה שעשיתי - הצבתי גבולות. ולא העפתי אותו - הוא הלך לבד... גם לו כנראה יש שיעור בהתמודדות עם מצבים בלי לברוח מהם. כי הרי זה הכי קל לברוח. לסיום הוא איחל לי שיכאב לי בנשמה. כי איבדתי אותו. מקסימום כואב לי באגו - נשמתי מלאה ושלמה ולכן לא ניתן להכאיב לי שם...

 

[גיטה המקורית]

תודה ../images/Emo9.gif