4 בבוקר לא נרדמת
New member
מה זה בית מבחינתכם?
כמה טוב שבאת הבייתה או אין כמו בבית
המחשבה הזאת עלתה בעקבות השיר Dirty Money - Coming Home ft. Skylar Grey,, מה בעצם נחשב לבית, מה גורם לנו להרגיש שאנחנו בבית, האם זה ריח מסויים, האם זה המשפחה שלנו שאוהבת אותנו ואנחנו אותם, האם זה האוכל, האם כל מקום שהמשפחה שלנו שם, מבחינתנו זה הבית?
אז ככה, מבחינתי, להגיד שאני בבית, זה פשוט מאוד, איפה שהמשפחה שלי, בעלי, הילד, ההורים שלי, ההורים של בעלי, זה הבית, אבל המקום שבו אני הכי מרגישה בבית, זה איפה שהמשפחה שלי, בעיקר אצל ההורים שלי, כי שם אני חוזרת להיות הילדה הקטנה, שם אפשר להתפנק, לקבל את האוכל שאני אהבתי בתור ילדה, זה להתפנק על אמא שלי, זה כיף, אני חושבת שכולם היו רוצים לחזור מדי פעם להיות הילדים הקטנים של ההורים, בלי דאגות של משכנתא על הראש, בלי דאגות של פרנסה, שכל מה שעושים זה לשחק, לאכול ולהתפנק, אני מאוד אוהבת את ההורים שלי, אני מאוד אוהבת לקבל חיבוקים מאמא שלי, זה כיף, האמת שהכיף הזה חוזר אליי פי כמה, כשהבן שלי רץ אליי ומחבק אותי, ההרגשה הזאת שווה לדעתי יותר מכל מתנה שאני אקבל, ההתפרקות הזאת שלו עליי, החיבוק הזה, הנשיקה שלו, כשהוא אומר לי "אמא אני אוהב אותך", אני נמסה.
הבית שלי, מבחינתי, זה המקום שבו אני יכולה להיות חופשית, שאני יכולה לבוא כמו שבא לי, בא לי לבוא בפיג'מה לארוחת ערב, אני באה, אני עושה את זה מלא פעמים, במיוחד כשאני באה לחמותי בימי שישי, לא מתאים לי לבוא בבגדים מיופייפים, בא לי לבוא אחרי האמבטייה, לבושה כמו שאני עם הפיג'מה ולאכול, לקבל בדיוק את האוכל שאני אוהבת, שזה למעשה, חומוס, קצת סלט וביצה קשה, למרות שכולם אוכלים מסביבי מבושל, אני אוכלת רק את זה, כי זה הכי טעים לי. בית, כשאני באה הבייתה, ואני יכולה להוריד ממני את תלאות היום, להתחפר על הספה, זה בית.
הרי כשאנחנו לא ממש מרגישים חיבור למקום אנחנו אומרים "אנחנו נמצאים בדירה שלנו" אבל כשממש מרגישים בבית, מה אומרים? "אני הולך הבייתה", הרי אני, בתחילת הנישואים, מכיוון שאף פעם לא גרתי עם בעלי לפני הנישואים, היינו ביחד חמש וחצי שנים לפני שהתחתנו, מכירים אחד את השנייה ממש טוב, אבל לא גרנו ביחד, אז כשהייתי מסיימת את היום והולכת הבייתה, התייחסתי בהתחלה לבית כ"דירה", לא באמת הרגשתי שייכות, כי לא היה לנו ממש רהיטים משלנו חוץ מהחדר שינה והשולחן במטבח, אומנם שכרנו את הדירה הזאת כי אני רציתי, כי היה שם רצועות של עץ על הקיר כמו שיש לי היום בבית, כמו שהיה לי בבית הקודם של ההורים שלי, הבית שבו גדלתי, היה לנו מסדרון ארוך עם רצועות עץ, אני לא אשכח, שכשההורים שלי קנו את הבית הזה, אז אני מאוד התלהבתי כי ההורים שלי קנו את הבית כאילו הם הלכו לקנות קוטג' במכולת, זה היה ממש ממש מצחיק, הם הלכו בכלל לתלות מודעות למכירה עבור הבית בו גרנו, דוד שלי בדיוק שמר עליי ועל אחי, פתאום ההורים שלי חוזרים ואומרים לנו "קנינו בית" אז דוד שלי אומר להם "כן, כן, כאילו הלכתם לקנות קוטג' במכולת", אז הם הראו לו, בקיצור בבית ההוא לפני הקנייה, הייתה לנו מרפסת נחמדה, הסלון, עוד לפני שהיו כבלים, היה אפשר לשנות את הסלון איך שרוצים וכמה שרוצים, לאמא שלי היה מין טקס כזה, מדי פעם אנחנו היינו קמים בבוקר, הסלון היה במצב אחד, כשחזרנו מבית הספר והגנים, אז הסלון פתאום היה מוצב בצד השני, או שהיינו מתחבאים במרפסת בין כל העציצים שאבא שלי שם, בבית הזה, גם בנינו אוהלים בחדר, עשינו בלגן שלם בשבת בבוקר, אבל זה היה הבית שלנו, שם היו חוויות הילדות שלי, שם שיחקנו בחוץ בדשא, בקיץ נשארנו למטה עם שמיכות, אכלנו תירס, התרוצצנו, הלכנו לבריכה השכונתית, הלכנו ברגל לסבתא ז"ל, היינו מבלים עם הבני דודים שלנו שגרו ליד.
אז כנראה, שבית, הוא כמו באמרה "הבית נמצא בלב", שזה נכון, כי כשהיינו הולכים לפיקניק, כשהייתי קטנה, האמת גם כשהייתי קצת יותר גדולה, תמיד כשהלנו לטייל בזמן שהכינו את הבשר ואז רצינו לחזור, תמיד אמרתי, בוא נחזור הבייתה, לא התכוונתי ממש ללכת הבייתה, אלא לחזור למקום שבו המשפחה התמקמה, כי המשפחה שלי היא הבית שלי. בית האמת זה גם הריח של האוכל של אמא שלי, האוכל שגדלתי עליו, זה חלק בלתי נפרד מהבית, כשאני התחלתי להכין אצלי בבית מאכלים שעליהם גדלתי, אז כל פעם אמרתי "הנה הגעתי הבייתה", זה כי זה עוד חלק בלתי נפרד מהבית, שלא ממש ציינתי כאן, אבל אין כמו בבית, אין כמו בבית, אין כמו בבית. http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2881970
כמה טוב שבאת הבייתה או אין כמו בבית
המחשבה הזאת עלתה בעקבות השיר Dirty Money - Coming Home ft. Skylar Grey,, מה בעצם נחשב לבית, מה גורם לנו להרגיש שאנחנו בבית, האם זה ריח מסויים, האם זה המשפחה שלנו שאוהבת אותנו ואנחנו אותם, האם זה האוכל, האם כל מקום שהמשפחה שלנו שם, מבחינתנו זה הבית?
אז ככה, מבחינתי, להגיד שאני בבית, זה פשוט מאוד, איפה שהמשפחה שלי, בעלי, הילד, ההורים שלי, ההורים של בעלי, זה הבית, אבל המקום שבו אני הכי מרגישה בבית, זה איפה שהמשפחה שלי, בעיקר אצל ההורים שלי, כי שם אני חוזרת להיות הילדה הקטנה, שם אפשר להתפנק, לקבל את האוכל שאני אהבתי בתור ילדה, זה להתפנק על אמא שלי, זה כיף, אני חושבת שכולם היו רוצים לחזור מדי פעם להיות הילדים הקטנים של ההורים, בלי דאגות של משכנתא על הראש, בלי דאגות של פרנסה, שכל מה שעושים זה לשחק, לאכול ולהתפנק, אני מאוד אוהבת את ההורים שלי, אני מאוד אוהבת לקבל חיבוקים מאמא שלי, זה כיף, האמת שהכיף הזה חוזר אליי פי כמה, כשהבן שלי רץ אליי ומחבק אותי, ההרגשה הזאת שווה לדעתי יותר מכל מתנה שאני אקבל, ההתפרקות הזאת שלו עליי, החיבוק הזה, הנשיקה שלו, כשהוא אומר לי "אמא אני אוהב אותך", אני נמסה.
הבית שלי, מבחינתי, זה המקום שבו אני יכולה להיות חופשית, שאני יכולה לבוא כמו שבא לי, בא לי לבוא בפיג'מה לארוחת ערב, אני באה, אני עושה את זה מלא פעמים, במיוחד כשאני באה לחמותי בימי שישי, לא מתאים לי לבוא בבגדים מיופייפים, בא לי לבוא אחרי האמבטייה, לבושה כמו שאני עם הפיג'מה ולאכול, לקבל בדיוק את האוכל שאני אוהבת, שזה למעשה, חומוס, קצת סלט וביצה קשה, למרות שכולם אוכלים מסביבי מבושל, אני אוכלת רק את זה, כי זה הכי טעים לי. בית, כשאני באה הבייתה, ואני יכולה להוריד ממני את תלאות היום, להתחפר על הספה, זה בית.
הרי כשאנחנו לא ממש מרגישים חיבור למקום אנחנו אומרים "אנחנו נמצאים בדירה שלנו" אבל כשממש מרגישים בבית, מה אומרים? "אני הולך הבייתה", הרי אני, בתחילת הנישואים, מכיוון שאף פעם לא גרתי עם בעלי לפני הנישואים, היינו ביחד חמש וחצי שנים לפני שהתחתנו, מכירים אחד את השנייה ממש טוב, אבל לא גרנו ביחד, אז כשהייתי מסיימת את היום והולכת הבייתה, התייחסתי בהתחלה לבית כ"דירה", לא באמת הרגשתי שייכות, כי לא היה לנו ממש רהיטים משלנו חוץ מהחדר שינה והשולחן במטבח, אומנם שכרנו את הדירה הזאת כי אני רציתי, כי היה שם רצועות של עץ על הקיר כמו שיש לי היום בבית, כמו שהיה לי בבית הקודם של ההורים שלי, הבית שבו גדלתי, היה לנו מסדרון ארוך עם רצועות עץ, אני לא אשכח, שכשההורים שלי קנו את הבית הזה, אז אני מאוד התלהבתי כי ההורים שלי קנו את הבית כאילו הם הלכו לקנות קוטג' במכולת, זה היה ממש ממש מצחיק, הם הלכו בכלל לתלות מודעות למכירה עבור הבית בו גרנו, דוד שלי בדיוק שמר עליי ועל אחי, פתאום ההורים שלי חוזרים ואומרים לנו "קנינו בית" אז דוד שלי אומר להם "כן, כן, כאילו הלכתם לקנות קוטג' במכולת", אז הם הראו לו, בקיצור בבית ההוא לפני הקנייה, הייתה לנו מרפסת נחמדה, הסלון, עוד לפני שהיו כבלים, היה אפשר לשנות את הסלון איך שרוצים וכמה שרוצים, לאמא שלי היה מין טקס כזה, מדי פעם אנחנו היינו קמים בבוקר, הסלון היה במצב אחד, כשחזרנו מבית הספר והגנים, אז הסלון פתאום היה מוצב בצד השני, או שהיינו מתחבאים במרפסת בין כל העציצים שאבא שלי שם, בבית הזה, גם בנינו אוהלים בחדר, עשינו בלגן שלם בשבת בבוקר, אבל זה היה הבית שלנו, שם היו חוויות הילדות שלי, שם שיחקנו בחוץ בדשא, בקיץ נשארנו למטה עם שמיכות, אכלנו תירס, התרוצצנו, הלכנו לבריכה השכונתית, הלכנו ברגל לסבתא ז"ל, היינו מבלים עם הבני דודים שלנו שגרו ליד.
אז כנראה, שבית, הוא כמו באמרה "הבית נמצא בלב", שזה נכון, כי כשהיינו הולכים לפיקניק, כשהייתי קטנה, האמת גם כשהייתי קצת יותר גדולה, תמיד כשהלנו לטייל בזמן שהכינו את הבשר ואז רצינו לחזור, תמיד אמרתי, בוא נחזור הבייתה, לא התכוונתי ממש ללכת הבייתה, אלא לחזור למקום שבו המשפחה התמקמה, כי המשפחה שלי היא הבית שלי. בית האמת זה גם הריח של האוכל של אמא שלי, האוכל שגדלתי עליו, זה חלק בלתי נפרד מהבית, כשאני התחלתי להכין אצלי בבית מאכלים שעליהם גדלתי, אז כל פעם אמרתי "הנה הגעתי הבייתה", זה כי זה עוד חלק בלתי נפרד מהבית, שלא ממש ציינתי כאן, אבל אין כמו בבית, אין כמו בבית, אין כמו בבית. http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2881970
