חולה רוח10
New member
מה זה גמרא - עבור שמים כחולים
קודם כל אקדים ואומר שקשה לכתוב על קצה המזלג מה זה גמרא.
זו הסיבה שלקח לי הרבה זמן לענות על השאלה ששאלת.
אז בהמשך למה שכתבתי לך פעם על התורה שבעל פה,
הגמרא, או בשמה ההיסטורי יותר "תלמוד" היא ריכוז דעות של חכמי היהדות במשך שנים עד למאה החמישית.
כלומר הוא כולל דעות שונות של חכמי דת יהודיים , כשהדגש כאן הוא על "מכל הסוגים" - עד למאה החמישית של ספירת הנוצרים.
התלמוד הוא למעשה יצירה דתית ערוכה בסגנון של דיון בין החכמים , שאלות ותשובות, דיון תרבותי , במגוון של נושאים דתיים.
היפה הוא שהחכמים שמופיעים בתלמוד חיו בדורות שונים , ולכאורה חכם ששאל שאלה יקבל תשובה מחכם אחר שהוא לא ראה מימיו.
במילים אחרות, התלמוד הוא דיון ערוך בין חכמי הדת השונים.
בגלל שהתלמוד ערוך וכולל בתוכו דעות של עשרות חכמי דת, שלמעשה הם לא מקוטלגים לפי הקיטלוג והשייכות הפוליטית דתית הקיימת כיום,
קיימת הגישה הדתית חרדית שרואה בחכמי התלמוד גוש אחד של "חכמים חרדים", לעומת גישות מחקריות יותר אקדמיות שרואות בתלמוד גם
חכמים יהודיים שסוברים שעות מתפשרות, משלימות עם מציאות שהן א בהכרי דעות "דתיות חרדיות".
היפה בתלמוד והמייחד אותו הוא שפת הדיון והתרבותיות של הדיון. למרות שקיימים בו חכמים שתמיד ידועים שהם חולקים זה על זה,
יש בתלמוד קסם של אי נידוי וקבלה אחד של השני למרות חילוקי הדעות.
כמובן שאווירה כזאת בעולם היהודי אינה קיימת בימינו כיום. בזה יש לחכמי היהדות של ימינו הרבה מה ללמוד מהתלמוד עצמו.
העניין בלימוד של הלכות שנפסקו למעשה בידי בני אדם היא אותה סמכות שהתורה שבכתב, שאותה אנחנו מכירים כ"התורה",
מקנה לחכמי דת יהודיים לפסוק הלכות. התורה מרשה לחכמי דת לפסוק הלכה מכל סוג שהוא להקל ולהחמיר.
המשך...
קודם כל אקדים ואומר שקשה לכתוב על קצה המזלג מה זה גמרא.
זו הסיבה שלקח לי הרבה זמן לענות על השאלה ששאלת.
אז בהמשך למה שכתבתי לך פעם על התורה שבעל פה,
הגמרא, או בשמה ההיסטורי יותר "תלמוד" היא ריכוז דעות של חכמי היהדות במשך שנים עד למאה החמישית.
כלומר הוא כולל דעות שונות של חכמי דת יהודיים , כשהדגש כאן הוא על "מכל הסוגים" - עד למאה החמישית של ספירת הנוצרים.
התלמוד הוא למעשה יצירה דתית ערוכה בסגנון של דיון בין החכמים , שאלות ותשובות, דיון תרבותי , במגוון של נושאים דתיים.
היפה הוא שהחכמים שמופיעים בתלמוד חיו בדורות שונים , ולכאורה חכם ששאל שאלה יקבל תשובה מחכם אחר שהוא לא ראה מימיו.
במילים אחרות, התלמוד הוא דיון ערוך בין חכמי הדת השונים.
בגלל שהתלמוד ערוך וכולל בתוכו דעות של עשרות חכמי דת, שלמעשה הם לא מקוטלגים לפי הקיטלוג והשייכות הפוליטית דתית הקיימת כיום,
קיימת הגישה הדתית חרדית שרואה בחכמי התלמוד גוש אחד של "חכמים חרדים", לעומת גישות מחקריות יותר אקדמיות שרואות בתלמוד גם
חכמים יהודיים שסוברים שעות מתפשרות, משלימות עם מציאות שהן א בהכרי דעות "דתיות חרדיות".
היפה בתלמוד והמייחד אותו הוא שפת הדיון והתרבותיות של הדיון. למרות שקיימים בו חכמים שתמיד ידועים שהם חולקים זה על זה,
יש בתלמוד קסם של אי נידוי וקבלה אחד של השני למרות חילוקי הדעות.
כמובן שאווירה כזאת בעולם היהודי אינה קיימת בימינו כיום. בזה יש לחכמי היהדות של ימינו הרבה מה ללמוד מהתלמוד עצמו.
העניין בלימוד של הלכות שנפסקו למעשה בידי בני אדם היא אותה סמכות שהתורה שבכתב, שאותה אנחנו מכירים כ"התורה",
מקנה לחכמי דת יהודיים לפסוק הלכות. התורה מרשה לחכמי דת לפסוק הלכה מכל סוג שהוא להקל ולהחמיר.
המשך...