s h o o s h a
New member
מה זה הצבא הזה?
מבקשת לשתף אתכם לא לבקש עיצה לא לרטון כנגד אלא פשוט לשתף אתכם "ומעשה שהיה כך היה" בני הבכור התגייס לפני קצת יותר משנה לצה"ל חלם להיות לוחם והגיע לחטיבת גולני היה "מורעל" עבר את הטירונות, את מסע הכומתה, נחשב לאחד מהחיילים היותר טובים תמיד "צעד בראש כולם", רוח קרב ורוח נתינה ועזרה בשלב מסויים, המצב האישי בבית החל לתת אותותיו הורים גרושים מצב כלכלי לא משהו ועוד כל מיני הילד פנה לגורמים המתאימים סיפר, שיתף, ביקש ונתקל באטימות תהומית מאידך, תלו בו המון תקוות קורס מ"כים קורס קצינים ועוד כל מיני והוא רק רצה להיות קצת יותר בבית לעזור להיות נוכח בתקופה לא קלה ולא פשוטה והמערכת - אטומה אז הוא נשבר ויום אחד בהיר, ימים ספורים לאחר שהחל את קורס המ"כים, בחופשת השבת הראשונה אליה הגיע, ממנה לא שב לבסיס. ועבר יום ועבר שבוע ועבר חודש. הילד נעדר מהצבא ואיש אינו תוהה היכן הוא. אולי קרה לו משהו אולי, חס וחלילה, התאבד, אולי .... אטימות ועבר עוד שבוע ועוד חודש וכלום. בשיחה שלי עם נציג קצין העיר בעיר מגורינו נאמר לי כי חייל שנעדר, הצבא מסיר ממנו את האחריות וכל טיפול בו נעצר. לשאלתי "כיצד אתם יודעים אם הוא עריק או סתם נעדר או שקרה משהו" נעניתי-"אנחנו לא ועדין, הצבא מסיר אחריותו מחיילים נעדרים". "אבל יש לו נשק בבית" המשכתי. והתשובה בעינה "ומשטרה צבאית?" כאן כבר זכיתי לקול מצחקק "נו באמת. יש עריקים של שנה ושנה וחצי שעל המשטרה לטפל בהם. אז חודשיים?" הייתי בהלם. מודה. וזהו הצבא שכל כך התגאיתי בו זהו הצבא שכל כך התגאיתי שבני משרת בו זהו צבא ההגנה לישראל. אגב, בני הסגיר את עצמו ממתין למשפט כנראה תיגזר עליו גם תקופת מאסר ואני ... נשאר לי רק לחכות שישוב אז לפני שדמעותי מציפות את המקלדת ומקצרות את המחשב, מסיימת הנה, שיתפתי
מבקשת לשתף אתכם לא לבקש עיצה לא לרטון כנגד אלא פשוט לשתף אתכם "ומעשה שהיה כך היה" בני הבכור התגייס לפני קצת יותר משנה לצה"ל חלם להיות לוחם והגיע לחטיבת גולני היה "מורעל" עבר את הטירונות, את מסע הכומתה, נחשב לאחד מהחיילים היותר טובים תמיד "צעד בראש כולם", רוח קרב ורוח נתינה ועזרה בשלב מסויים, המצב האישי בבית החל לתת אותותיו הורים גרושים מצב כלכלי לא משהו ועוד כל מיני הילד פנה לגורמים המתאימים סיפר, שיתף, ביקש ונתקל באטימות תהומית מאידך, תלו בו המון תקוות קורס מ"כים קורס קצינים ועוד כל מיני והוא רק רצה להיות קצת יותר בבית לעזור להיות נוכח בתקופה לא קלה ולא פשוטה והמערכת - אטומה אז הוא נשבר ויום אחד בהיר, ימים ספורים לאחר שהחל את קורס המ"כים, בחופשת השבת הראשונה אליה הגיע, ממנה לא שב לבסיס. ועבר יום ועבר שבוע ועבר חודש. הילד נעדר מהצבא ואיש אינו תוהה היכן הוא. אולי קרה לו משהו אולי, חס וחלילה, התאבד, אולי .... אטימות ועבר עוד שבוע ועוד חודש וכלום. בשיחה שלי עם נציג קצין העיר בעיר מגורינו נאמר לי כי חייל שנעדר, הצבא מסיר ממנו את האחריות וכל טיפול בו נעצר. לשאלתי "כיצד אתם יודעים אם הוא עריק או סתם נעדר או שקרה משהו" נעניתי-"אנחנו לא ועדין, הצבא מסיר אחריותו מחיילים נעדרים". "אבל יש לו נשק בבית" המשכתי. והתשובה בעינה "ומשטרה צבאית?" כאן כבר זכיתי לקול מצחקק "נו באמת. יש עריקים של שנה ושנה וחצי שעל המשטרה לטפל בהם. אז חודשיים?" הייתי בהלם. מודה. וזהו הצבא שכל כך התגאיתי בו זהו הצבא שכל כך התגאיתי שבני משרת בו זהו צבא ההגנה לישראל. אגב, בני הסגיר את עצמו ממתין למשפט כנראה תיגזר עליו גם תקופת מאסר ואני ... נשאר לי רק לחכות שישוב אז לפני שדמעותי מציפות את המקלדת ומקצרות את המחשב, מסיימת הנה, שיתפתי