מה זה טריגרבכלל?!

Remedy Lane 9

New member
מה זה טריגרבכלל?!../images/Emo4.gif

הרגע שבו הביצה נשברת על שמן חם חם חם הרגע שבו, היא מתחילה להתבשל לאט, לקבל צבע לבן הרגע שבו המזלג ננעצת בשכבה דקה שקופה, הכל נוזל הלחם נחתך, נתבל, נרטב רגע הפיכת הביצה במחבת, וקריאה- "אויש, התקלקל/ התפוצץ לי". אתה לא יכול לבוא אחרי יום עבודה שלם וכשאציע לך שתחתוך גם לך מהעוגה במקרר תשאל אם היא לא לשבת במקרה אז, כשאני מסתכלת בכעס אומרת, אבל אני לא אהיה בשבת אז תשאל אותי למה הכעס ואני לא אגלה לך כמה אני שונאת את היחס הזה שלך כאילו מתחסד, כאילו הרזה הזה שלא אוכלמתוקאףפעם לא סיפרתי לך באיזה טיפול משפחתי שהיה כמה זה כואב כל פעם שאתה ככה, מצליף בי אימרות כאלו בלי לשים לב, לוחש לקולות הרדומים שלי ("את שמנה" "זה לא מגיע לך"|סדגש) בטח לא התכוונת בטח הכל פירוש שלי זה בטח רק הכעס שלי, יוצא אלייך, כמו אז. פאקינג כמו אז. בטח רק שאלת את אותה בתור נימוס, אם העוגה היא לשבת,, אבל זה, אתה מבין, פוגע בנק' ההן. האלו. אני לא רעבה כבר.
. זה מתפרק לי.
 

Remedy Lane 9

New member
לאא נו.

א. הכותרת לא אמורה להיות מחוברת ב.לא הכל היה מדגש, רק הסוגריים. ב. בטח יש שגיאות שאין לי כוח לבדוק.
 

רעוּת

New member
../images/Emo23.gif.

שלא יתפרק.... (ואני ראיתי אותך
את כוסית
) חיבוק וזה.
 

noosh

New member
כי הם

פשוט לא מבינים מה המילים שלהם עושות. כלכך לא מבינים שאת כבר לא מאמינה שהם לא מבינים, זה חייב להיות שהם משחקים את עצמם טפשים, אין מצב שהם באמת לא רואים כלום, שומדבר. אין מצב שהם כלכך עוורים להשלכות של המילים שלהם. (חיים ומוות ביד הלשון?). כמה זה כואב כל פעם שאתה ככה, מצליף בי אימרות כאלו בלי לשים לב, לוחש לקולות הרדומים שלי זה לא סתם כואב, זה כאילו שמישהו ליטרלי מפיל אותך, את רואה את הסולם שממנו עלית ואת הנחש שממנו את גולשת לשורה הכי תחתונה. הקטע הוא, שאת לא יכולה להסביר להם. את לא יכולה להגיד להם "X ו-Y זה טריגר, אל תדברו על זה בבקשה", כי הם לא חושבים ככה. אין להם את אותה צורת מחשבה, אני לא יודעת, למה הם לא יכולים להבין שזה פוגע. זה אפילו מתריס. אולי זה כי זה כלכך קטן, את יודעת. המילים האלו. זה לא שבאו ואמרו לך דברים גדולים. זה יומיומי, mundane, זה נשמע כמו סתם שיחה בבית רגיל לחלוטין שהיא טבעית לחלוטין, משפט נורמלי לכל הדעות. וזה מה שהכי מרסק פה. שזה הדברים הקטנים האלה, שאמורים להיות נורמליים. והם עדיין מבעירים שריפות. אפשר אולי לגרום לזה להרפות בדברים הגדולים, אבל הקטנים ישארו, טבועים, וזה מקיף אותנו זה לא משהו שקל להתחמק ממנו, הפשטות הזאת. וזה שם. (זה מתפרק לך עכישו וזה יכול לחזור להתייצב שוב. הדברים האלו מרסקים ואז ממשיכים ללכת עד שמוצאים עוד סולם למעלה, וזה לא חייב להיות לשורה העליונה, אפשר גם לעלות רק שלב אחד. עולים ויורדים, ועולים חזרה, ולומדים לדלג מעל נחשים שמאיימים להפיל למטה. כי העיניים שלך נפקחות כל פעם אחרת, למקום שונה. והדברים שמפילים אותך עכשיו, לאט לאט את מתחסנת. גם אם נדמה לך שהם כאן לעד. וטריגרים זה משהו שהוא נזיל, והוא לא חייב להשאר לנצח. זה הכל תלוי באיפה את נמצאת. וכן, מותר לך לכעוס על זה. כי זה מכעיס. כי את מצפה לרגישות, במיוחד ממישהו שחשפת בפניו שאמרת לו, וכמה אומץ צריך כדי להגיד, כמה להסביר למה זה כלכך שורף, המילים הקטנות האלה, ההצהרות האלה של לאאוהבמתוק, למה זה מצליף, לא מלטף בכלל. ואם הוא לא זוכר או עושה את עצמו שהוא לא זוכר, מותר לך לכעוס, מותר לך לכעוס גם בלי קשר אליו, רק עם קשר אלייך. זה בכלל לא שאלה של מותר, כשחושבים על זה. )
ו-
. ו-| חיבוק |.
 

behappy

New member
זה

זה מדויק, כואב ויפה ומדויק, קודם כל.. ורציתי לחבק אותך ולהגיד לך שאת יכולה ומסוגלת להפריד ולהבדיל בינו לבינך, בין המקום שבו את רוצה להיות למקומות שנמצאים שם ומה לעשות, קוראים לך או זמינים לך או מציקים לך [או כולם ביחד]. וזה יהיה יותר טוב, במיוחד כשתוכלי להיות רחוק יותר, ובינתיים- תיאחזי בכל מה שנותן לך מרחק, פרספקטיבה, פרופורציות, חיזוק שלך, עצמאות, נשימה. נשיקות.
 
למעלה