כ. אפשטיין.../images/Emo23.gif
צליל: שמעת את "יש לך כוח"?
אני: של מי? צליל: כפיר אפשטיין אני: לא חושבת צליל: http://www.youtube.com/watch?v=8NpzLJyfUxs&mode=related&search= הוא שר כ"כ יפה וסקסי שבא למות אני: הוא שר טווווווווווווב() חוץ מזה שהוא חתיך מידי הוא מזכיר לי את לירון לב צליל: מי? אני: הזמר צליל: כפיר! הוא אחד הטובים ששמעתי, מבחינת שירה
וגם השיר עצמו ממש טוב. אני: הוא נשמע מקצועי צליל: אבל הוא מקפץ שם, וזה משגע לי את השכל אני: הוא לא עובר מצלמה כל כך
צליל: כן
אבל למי אכפת, הוא נשמע בנזונה
. אני: כן, הוא טוב. אבל לא לקליפים
צליל: אבל זה חלק מהקריירה!!11 אני: יש לו לסת בגודל של פאקיסטן [...]
21.6.07 וכמה שזה נראה לי עתיק, וכמה שאני יוצאת מפגרת שאני מראה לכם את זה, אני רק זוכרת שברגע ההוא הנחתי לזה... חזרתי לזה אולי כמה חודשים אחר כך,
יש לך כוח האקוסטי ביוטיוב גרם לי להתאהב באישיות המקסימה הזאת... ועבר המון המון זמן, ואיכשהו נראה לי לגיטימי להגיע לפה, והגעתי. ואז - שנה אחרי כל הבורות הזאת כלפי כפיר, הגעתי להופעה - שנה אחרי! יותר מהכל, יותר מזה שכפיר נראה לי אדם כל כך מוכשר ורגיש, כפיר מבחינתי הוא אור, אור שמנחה ומחמם, הוא דמות אבהית, הוא קרן ששומרת, הוא הכיף בכל הרע, הוא מה ששווה כדי לשכנע את ההורים. זה יותר מזמר, או כותב מילים, או מלחין. זה יותר מחיבוק, או מילה, או חיוך. זה הדרך בה הוא מציג את הדברים, זה ההילה שמקיפה אותו בכל פעם שאני רואה אותו, זה הטוב שבו. ולמרות שלאנשים מהצד זה אולי יישמע פתטי, הוא מבחינתי בנאדם שאני לומדת ממנו המון, יותר מהשירים, יותר מהבמה -
התנהגות בחיים. אני לא מסוגלת להסביר לאנשים מה זה כפיר בשבילי... אחרי שנה וכמעט חצי של הכרות איתו, ואולי אחרי חצי שנה של באמת אהבה אינסופית, אני אולי יכולה להגיד בחצי משפט שכפיר אפשטיין בשבילי זה מילוי מצברים. זה הצומי הזה, שכל כך צריכים שמרגישים רע. זה "כלום", שבועט וחותך מבפנים. יותר מהכל, זה החיוך הזה, הענקי הזה, שמחייך בכל פעם שהוא רואה אותי - וזה עושה כל כך הרבה. זה נותן לי את הכוח להמשיך ולדחוף אותו קדימה, כי אני יודעת שאני חשובה לו, ואני יודעת שהוא חשוב לי, וזה יותר מיחסים של אמן-מעריץ\מעריך... אני יודעת שהוא יהיה שם לתפוס אותי, אפילו אם הוא לא יודע. אני נזכרת ברגע ההוא, ששמעתי את מנגינה קטנה במייספייס, ואיכשהו הבנתי שמהסיפור הזה אני לא יוצאת... אני זוכרת את עצמי שולחת שניות אחר כך מייל לכפיר[מעולם לא קיבלתי תשובה...] על איך שאני מרגישה שאני קצת אובססיבית אליו, ושהוא אמן מדהים... וקצת צוחקת על עצמי
נאחזת ברגע האחרון הזה שראיתי אותו, בבארבי, אחרי ההופעה של נועם, איך שחצי מההופעה שמתי לב שהוא שם, וכל כך רציתי לגשת, והחלטתי שלא. והוא ראה אותי, וצעק "אעעע, יעל טאובר!"
ושוב... כמו שהוא עושה הכי טוב - מילא אותי בתחושה שאני משנה, שאני יכולה, שאני חשובה למישהו. והמשפטים הקטנים האלה שהוא אומר, שאני חושבת שהוא לא יודע כמה שהם מחזקים...
"היא בת 15, והיא כותבת ומלחינה מדהים..." המשפט הזה, הרגע הזה, שאמרתי לך "אתה לא יכול לקנות ממני את הכובע, כפיר אפשטיין לבש אותו, יש לו ערך סנטימנטלי" וחייכת... אין לי מילים. וכמה ימים אחר כך לשמוע על האובדן, ולכאוב כאילו איבדתי משהו מעצמי, כי ככה הוא חשוב לי, אני מרגישה קשורה אליו, מחויבת... וגם אמרתי לו את זה מתישהו, אין לי בושה להגיד שאני מעריצה אותו, ומתה עליו, כי הוא הוכיח לי ששווה לי, הוא עשה בשבילי המון דברים, ומגיע לו... כפיר אפשטיין... אני לא יודעת איך להגיד מה הוא בשבילי, הוא האור הקטן הזה בחצר של הבית, שתמיד דלוק, בלי רגשות אשם, ורק מחכה לאיזה חיבוק...
בנתיים תגידו לי מה זה כפיר אפשטיין בשבילכם...
