פעם אחרונה ודי (קצת ארוך)
רק בגלל שבקשת כל כך יפה. (אפשר למצוא את זה בתגובה למיכל ק-ש שיצאה לה הרוח מהמפרשים ביום 29.10.01) הסיפור הוא כזה: פעם היתה אמא אחת שהיו לה שני ילדים ותינוקת שחייכה חיוך ענק לכל עבר, בלי הבחנה. לאמא הזאת היתה חברה טובה, עם שני ילדים (גדולים יותר), שהתלהבה מהתינוקת החייכנית והזורחת. החברה קראה לה:"שמש קטנה". והחברה מאוד רצתה גם, כי השמש הקטנה עשתה לה חשק... ואחרי שנה נולדה לחברה בת. אז נכון שהריון לא מדבק אבל חיוכים כן. השמש הקטנה זו אני, ונזכרתי בסיפור הזה לא מזמן, כשהתחלתי לקרוא בפורום (אז עוד לא כתבתי). שם המשחק הוא אופטימיות. הרי אף פעם לא יודעים מתי זה יגיע, אבל לפחות שנדע שעברנו את התקופה הזאת בצורה הכי טובה שאפשר ולא בזבזנו חודשים שלמים על תסכולים. אוראושר, היה לי בוקר זוועתי. תודה שהזכרת לי.