מה זה עוזר שיודעים מה הבעיה?

[woman]

מה זה עוזר שיודעים מה הבעיה?

והנישואים ואנחנו בתוכם למרות האהבה מתפוררים, כל אחד עם הכעסים שלו , והשני לא ממש יודע איך להתמודד עם כל הקשיים האלה.. והוא , האיש המקסים לשלי לא רוצה ללכת ליעוץ! מתעקש בתוקף! עדיין מאמין שנוכל לעבור את המשבר הזה כמו את הקודם , ואני מפחדת שהמשבר הזה לא יעבור בכלל (הקודם רק הישאיר צלקות) וכשהוא יבין את זה כבר יהיה מאוחר!

 

[איש-ילד]

חרדת-נטישה

שלום לך אישה... בוודאי מוכר לך המונח ``חרדת נטישה``. המחיר שכל אחד מבני הזוג מוכן לשלם עבור שימור איכות הזוגיות ועצם קיומם הוא ביחס ישיר לחרדת הנטישה בה הוא מחזיק, שהיא, חרדת הנטישה, הכוח המניע להשקעה במערכת הזוגית. ההתרשמות שלי ממכתבך היא שלך איכפת הרבה יותר ממנו ומכאן ברור שאצלך חרדת נטישה הינה רבה יותר וכך גם כמובן האיכפתיות והרצון להשקיע ולטפל. מערכת יחסים בריאה בן בני זוג מבוססת על כך שכמות חרדת-הנטישה בן בני הזוג פחות או יותר מאוזנת שמכאן נובע גם הצורך להשקיע ולטפל במידה פחות או יותר שווה. כל עוד שאת תהיי זו שמוטרדת יותר, שרוצה להשקיע יותר - כך יהיה בעלך בתחושת בטחון רבה יותר וצורך קטן יותר להשקיע. עקרונית נראה שהדרך היחידה להניע אותו לטפל במשבר בצורה הרצינית ביותר היא לתת לו להבין שאת לא מוכנה בשום פנים ואופן להמשיך בטיוח ולהעמיד את הדברים ב``להיות או לחדול`` ואז, אם אכן הזוגיות אכן חשובה לו מעבר למילים... אין ספק שהדבר יחייב אותו לפעול. כל עוד שאת לוקחת על עצמך את האחריות לכך, את פותרת אותו ממנה.

 

[woman]

אני מאמינה שגם לו מאוד איכפת..

אפילו כמוני! אבל הוא איש סגור (שנים עד שנפתח אלי) , ולדבר עם אדם זר מבחינתו על הבעיות שלנו , נראה לו לא בריא... הוא רק לא מבין שהמערכת שלנו חולה וכמו כל חלק בגוף כשהוא חולה הולכים לרופא! לפעמים כשמגיעים אל הרופא מאוחר מדי החולה כבר מת... נכון חרדת הנטישה שלי הרבה יותר גדולה משלו, מהרבה סיבות וקשורות ולא קשורות לחיים שלנו יחד , אבל הוא בהחלט משקיע בי ובנו הרבה יותר ממני - וזו כמובן אחת הבעיות! אני לא מאשימה אותו בשום דבר ממה שעובר עלינו , אנחנו יחד גורמים לדברים לקרות , אנחנו אוהבים ומאוד והחיים יחד מאוד חשובים לנו לשנינו! רק שאנ חושבת שלעבור את המיכשולים שלנו בלי עזרה יהיה לנו מאוד קשה אם לא בלתי אפשרי! ולא מצליחה לשכנע אותו שנלך לקבל עזרה מיקצועית. כל כך עצוב ועצבני הבית שלנו , כשבעצם יש בו הכל לחיים מאושרים , דירה בפרברים זוג הורים אוהבים ושני ילדים מקסימים, אולי בכל זאת נצליח להתגבר על זה - אולי הוא צודק והאהבה שלנו תעמוד בזה... אבל מה עם הנפש שלנו , האם אני אוכל להמשיך עם העצבות הזו?האם הוא יוכל? ומה עם הילדים -נכון שהם קטנים , אבל הם מרגישים , אני ממש יודעת שהם מרגישים , ה``גדול`` ראה אותי בוכה לפני כמה ימים , ומאז כל הזמן שואל ``אמא את עוד עצובה?`` והאו עדיין לא בן 5 בשביל מה הוא צריך את זה ? לא אני לא מאמינה בלהשאר יחד עבור הילדים! אבל במקרה הזה הרי אנחנו לא נהייה יותר מאושרים לחוד!

 

[איש-ילד]

אכן איכפת , אבל כמה?

היי אישה. לא הטלתי ספק באיכפתיות של אישך ביחס לזוגיות ועל פי מכתבך נראה שאכן מאוד איכפת לו אלא שנראה ש``כמות`` האיכפת לו אינה כזו שמצדיקה פנייה ל``רופא`` והרבה הרבה יותר נוח ואף פחות מאיים לעסוק בטייוח... תסכימי איתי הרי שאם הוא היה עומד לפני החלטה של ``להיות או לחדול`` הוא היה חייב לקבל החלטה של... להיות או לחדול וזאת בהתאם לחשיבות ערך הזוגיות עבורו. נכון להיום כנראה שאישך ניזון מהאיכפתיות שלך שממנה הוא בהחלט יכול להבין או לחוש שלפחות בשלב זה אין לו מה לחשוש מפירוק הזוגיות. מאחר שאישך הוא אדם סגור כפי שאת כותבת, המאמץ שנדרש ממנו כדי לפנות לייעוץ הינו רב, מאיים ואולי אף מחייב התגברות על מעצורים וחסימות משמעותיות מאוד כך שלשם ביצוע צעד כזה יש צורך ב``סיבה`` טובה, סיבה הרבה הרבה יותר טובה מאשר זו הקיימת עכשיו שהיא ``סתם`` איכות חיים ירודה, וה``תפקיד`` שלך לצערך הוא לתת לו את הסיבה לזוז, את המניע לקחת סיכון.

 

[נעם איש יזרעאל]

זיהוי הבעיה הוא חצי הדרך לפיתרון

 

[woman]

ומה עושים כשלא יודעים לפתור?

כן אנחנו יודעים מה גורם לבעיות , מה גורם לחיכוחים , מה גורם לכעסים של הצד השני , ולא יודעים איך לשנות בלי לפגוע באני שלי (והוא כמובן באני שלו) אני לא רוצה שהוא ישתנה , אני אוהבת אותו המון שנים (נשואה לו פחות) איני רוצה מישהוא אחר האיש שנישאתי לו הוא האיש שאני אוהבת , אבל לפעמים קורים דברים בדרך שמשאירים משקעים כל כך עמוקים...