הרשה לי לתקן ולהוסיף
דווקא היהדות היא דת סובלנית יחסית לגבי אמונות שונות ממנה, למעט מספר כתות מסיונריות קיצוניות. זאת מכיוון שהיא, בניגוד לנצרות והאיסלם אינה מסיונרית בהגדרתה. המקרה היחיד שבו מצווה לתקוף דתות אחרות, הוא בכיבוש הארץ ע"י יהושוע. כאן מצווה העם להכחיד את כל יושבי הארץ. לאחר הכיבוש, ובאופן עקבי, אין הוראות לתקוף עמים (או דתות) אחרים, אלא להיפך בדיוק. היחס של היהדות לאמונות האחרות הוא של תחושת עליונות, וזלזול אך סובלנות. מה שהיהדות אינה סובלת זוהי הטפה שעלולה להסיט יהודים מדתם וכאן היא מתנגדת בחירוף. חשוב גם לומר שהיהדות, בבסיסה, מכירה באמיתות (!) של תופעות מאגיות! התלמוד והגמרא מלאים לעייפה במאגיה, כשפים וקסמים, עדויות לכאלה ואפילו הוראות שימוש! מעדויות על העלאות באוב, קסמים לשינוי צורה (מעץ לחמור, לדוגמא), ולחשים להוצאת עצמות תקועות בגרון... לגבי הכוכבים, צדקת בטענתך, ואפילו המעטת בחשיבותם. הנושא מורכב למדי, אבל די יהיה לומר שאפילו הרמב"ם - הסמן הרציונליסטי של היהדות, ששלל לחלוטין תופעות מאגיה, אומר ב"הלכות יסודי תורה", אם אינני טועה, שלכוכבים יש אישיות והם יצורים חיים ותבוניים. כמעט כל הפרשנים והפוסקים האחרים, נמצאים בצד המיסטי יותר, ומעניקים להם כוחות שונים ומשונים. אין אפילו צורך להרחיק לספרי קבלה סתומים. מה שהיהדות ספגה ואמצה מאמונות פאגניות, ויותר מכך, ההשפעות ההדדיות (והיו כאלה), הוא נושא עמוק ומעניין, אבל לא בטוח שכאן מקומו.