יש לכם תרבות מפוארת !
הינה דוגמה אחת: אחת מתוך חמש רומנסות שנשתמרו בכתב יד מבוסניה מהמאה השמונה-עשרה: משיני חומת המלך... (ריקו פרנקו) מִשִּׁנֵּי חוֹמַת הַמֶּלֶךְ - שָׁלֹשׁ יוֹנִים הִגְבִּיהוּ עוּף, לֹא מָצְאוּ לָהֶן דְּבַר אֹכֶל - אַף לֹגֶם מַיִם לֹא מָצְאוּ. הִבְחִינוּ בְּטִירָה מֻזְהֶבֶת - לַטִּירָה הֵן נִכְנְסוּ. בַּטִּירָה, עַלְמָה שׁוֹכֶנֶת - כְּלוּלָה בְּחֵן וַעֲדִינוּת, 5 שְׂעָרָה עָשׂוּי מִקְלַעַת - בְּמֵאָה קְוֻצּוֹת סָרוּק. לֹא יִתֵּן אוֹתָהּ אָבִיהָ - גַּם לֹא בִּמְחִיר זָהָב סָגוּר, רַק לִמְשַׂחֵק שֶׁיַכְרִיעֶנּוּ - בִּשְׂחוֹק הַשַּׁח, בְּתַחֲרוּת. בָּה זָכָה הָמּוֹרוֹ פְרַנְקוֹ - שֶׁמִּלִּיווֹרְנוֹ בָּא הָדוּר. כְּבָר יָדוֹ, זְרוֹעָהּ, אוֹחֶזֶת - לְקַחְתָהּ עִמּוֹ בְּלִי שׁוּב. 10 בַּת זַכָּה בּוֹכָה, שׁוֹפֶכֶת - דִּמְעוֹת שָׁלִישׁ בִּבְכִי תַּמְרוּר. - לָמָּה בַּת זַכָּה, תַּכְבִּירִי - דִּמְעוֹת שָׁלִישׁ בִּבְכִי תַמְרוּר? - לַמַּזָּל שֶׁלִּי אֶבְכֶּה פֹּה - כִּי לֹא אֵדַע מַה בּוֹ צָפוּן. - אֲנִי הוּא מַזָּלֵךְ, אֳנִי הוּא, - לָךְ, עַד מֶאָה שָׁנִים יָעוּד. - בְּחַיֶּיךָ, מוֹרוֹ, תֵּן לִי - סַכִּין, לְמָתְנְךָ חָגוּר. 15 - לָמָּה, בַּת זַכָּה, דָּרוּשׁ לָךְ - סַכִּין שֶׁלְּמָתְנַי חָגוּר? - מִמַּחְלְפוֹתַי אֶגְזֹרָה - טְפָחַיִם שֶׁל שֵׂעָר סָרוּק, לְאִמִּי אֶשְׁלַח, תִּרְאֶנּוּ - שֶׁתִּזְכְּרֶנִי בְּחִיוּךְ. בְּלִי זָדוֹן הוֹשִׁיט הַמּוֹרוֹ - סַכִּין שֶׁלְּמָתְנָיו חָגוּר. בִּזְדוֹנָהּ, הַבַּת תְּקָעַתּוּ - בְּמָתְנָיו, עָמֹק בְּלִי שׁוּב. הרומנסה כתובה במקור בלאדינו, בשפת היהודים מגורשי ספרד ב-1492,שהתישבו בבלקנים ובכל אזורי האמפריה האוטומנית. אבנר פרץ תרגם וכתב את הפרשנות של הרומנסה העלמה היפה מוצאת את עצמה במעמד של חפץ המועבר מיד אל יד כמשכון במשחקם של גברים. במעשה האכזרי שלה היא מנפצת את כללי המשחק הגברי הזה ובאופן דרמטי הופכת עצמה מדמות סבילה ונפעלת לאשה בעלת רצון ופועלת. המורו פרנקו הוא אולי חביב ותמים, אך ישלם בחייו, לא על זדונו, אלא על היותו אבן נגף על דרכה של האשה למימוש עצמיותה כאדם בעל רצון וערך.