קית ג'ארת'. פףףף.
באמת. ולהציב אותו בשורה אחת עם מלך מלכי המלכים. קונטרפונקט זו באמת מנגינת נגד, במשמעות של מנגינה המלווה מנגינה אחרת. הכוראלים של באך (שהם באמת חובה, אין כאן שאלה או המלצה) הם דוגמא פחות טובה, אבל אפשר לקבל רושם טוב גם מהפוגות של באך, שם יש הרמוניה שהיא לפעמים נעדרת את הורטיקליות של הכוראלים, (כלומר, ישנם פחות שיקולי פריסת אקורד, ויותר שיקולים מלודיים, אני חושבת). מי שמכיר, למשל, את הרקוויאם של מוצרט, אז הקירייה הוא פוגה, מאוד מאוד מזהירה מבחינה פוליפונית. שתי מנגינות- קירייה לייזון וכריסטה אלייזון, שמלוות אחת את השניה בתורות, מתחלפות בין הקולות וכו'. המשמעות של פוגה והפיתוח של הקונטרפונקט נולדו כדי להאריך את הקטעים שעד אז היו מסתיימים כשההרמוניה כפתה עליהם (חמישית, ראשונה, ו-זהו) פוגה- פוג'ירה אל קדנצה, בריחה מקדנצה. אם עד אז, נניח במבנה קאנוני, הקטע היה מסתיים כשאחרון הקולות היה פותר לטוניקה ומסיים, עם המצאת הפוגה הייתה אפשרות לשלוט טוב יותר במהלכים ההרמוניים ובזמן.