זו הפעם הראשונה שלי באינטימתי
מפתיע מאד נוכח העובדה שאני הולך לכל הופעה שלו במרכז, ואיכשהוא את ההופעה הזו הצלחתי לפספס כמה וכמה פעמים. אז הפעם לא פספסתי, אפילו שההופעה הייתה במקום השנוא עליי, הקמלוט הרצליה, ששוב הוכיח עד כמה הוא מהודר מבחוץ ונבוב מבפנים. אבל הייתה הופעה, ובעיניי הופעה קסומה ואינטימית, בדיוק כפי שם ההופעה (ואני לא מנסה להתפלסף, או להתפלצן רחמנא ליצלן). אני חייב לציין שהקהל היה פשוט איום ונורא, לא זרם עם מתי בכלל, אפילו שזו הייתה ההופעה בעלת הכי הרבה בדיחות ששמעתי שלו אי פעם, ואפילו שמעתי כמה בדיחות שלא שמעתי קודם. לפי דעתי מתי בסופו של דבר התייאש, ולראיה, את "שיר מספר 6" שהוא מרבה לעשות איתו קונצים בהופעות, הוא בסוף ניגן כשיר שלישי, ולא לקראת סוף ההופעה, או באמצעה, כפי שהוא נוהג בדרך כלל. הוא ניגן כמה שירים שלא שמעתי אותו מנגן עדיין ("עוד תראי את הדרך" הוא אחד מהם, את "ימי בצורת" הוא ניגן לבד), והוא כל כך קסום. הקול שלו כל כך מדהים, והביצוע כל כך מושלם - שלשום הבנתי שוב שהוא מלחין הכי מדהים ששמעתי אי פעם, ולדעתי גם אשמע - שאין כמוהו בעולם, ולא יהיה. כל כך אהבתי את הקול שלו שלשום, שהייתי חייב לשמוע אלבום מאוחר שלו, ואני כבר יומיים שומע את "מתי" ומגלה אותו מחדש. הוא ירד יחסית מהר מהבמה, אע"פ שבסופו של דבר ההופעה הייתה כמעט שעתיים. ההדרן היה פשוט ארוך מהרגיל. בקיצור, אני לא מצליח להיות אדיש למתי (וכבר הייתי בהופעות שלו שאמרתי שהן יכלו להיות טובות יותר, כמו ההופעה האחרונה של "את האישה שלי" בזאפה), ובטח ובטח כשמדובר בהופעה אינטימית. בהופעה בפסטיבל הפסנתר לא ידעתי איפה לקבור את עצמי מרוב אושר. פשוט נזלתי ונמסתי מהתרגשות, נאלמתי. מי שעוד לא היה בהופעה כזו של מתי, לא יודע איזה רובד של המוסיקאי הזה הוא מפסיד. כל הקסם שלו באופן מזוקק יוצא ממנו אלייך, וזו הרגשה נפלאה. מתי מאלתר על הפסנתר, "מתאמן" כהגדרתו, וזה סוג של INSIGHT אל תוך המוח המבריק של האומן הלא ייאמן הזה. עכשיו רק נותר לקבל מאביבית את התמונות שהיא הבטיחה. נכון?
שי
אבל גם זה משהו.
