שמתם לב
שכמו שהיפנים נוטים להתבלבל בין L ל-R (בגלל שיש עיצור אחד שמקביל לשניהם ביפנית) אז הישראלים המון פעמים מתבלבלים בין התנועות O ו-U. ההשערה שלי למקור הבלבול היא שבכתב ללא ניקוד (כמו שאנחנו נוהגים לכתוב) האות ו משמשת לסימון חולם או שורוק באותה מידה. אי אפשר להבדיל ביניהם, ואנחנו פשוט מבטאים לפי הזיכרון. אבל אם יש מילה או שם שאנחנו לא מכירים, אנחנו מתבלבלים. בהרבה מקרים הבילבול תופס והופך לנורמה, למשל המילה סמוראי (smaurai) מבוטאת בדרך כלל בעברית בתור Samorai לפי מה שאני שומע. הנקודה המעניינת היא שהבלבול בקריאה הזה כנראה גורם לרובנו להתעלם משגיאות דיבור של זיהוי חולם-שורוק של אנשים אחרים, ולכן אנחנו מסתמכים יותר על היכרות עם המילה (או אפילו על הקשר במקרה שיש שתי מילים שנשמעות דומה) מאשר על הקול. ההרגל הזה כרסם בהבחנה שלנו בין התנועות O ו-U, לדעתי. אלא שתי התנועות שהכי מבלבלות אותי ביפנית (ובעצם בכל שפה אחרת). לפעמים קשה לי קצת להבחין גם בין E ו-A (וזה גם בגלל שבכתב ללא ניקוד הן יוצאות בדרך כלל אותו הדבר לדעתי). סתם חומר למחשבה.