אני לא חושב שהוא הופיע רק בדתות המונותאיסטיות
אבל אולי פשוט לא הבנתי את הכוונה שלך
בהקדמה
לספר הזה (אך במהדורה ה-20 שלו, משנת 75'), W.H. Auden כותב (עמ' 26):
"... It is not until we come to Plato that we find descriptions of something like what we mean by romantic love spoken of with approval, yet the differences are still greater than the resemblences. In the first place it is assumed that this kind of love is only possible in a homosexual relations; and in the second, it is only approved of as the necessary first stage in the growth of the sould. The ultimate good is the love of the impersonal as universal good; the best thing that could happen to a man would be that he should fall in love with the Good immediately, but owing to the fact that his soul is entangled in matter and time, he can only get there by degrees; first he falls in love with a beautiful individual, then he can progress to love of beautiy in general, then to love of justice, and so on. ..."
אז אנחנו כן רואים כאן אהבה רוחנית, מופשטת, למשהו עליון ולא מוגדר בתור אידיאל ראוי להשגה, אצל אפלטון, היוונים העתיקים, והדת הפוליתאיסטית. אבל באופן כללי, אין ספק שאתה צודק - יותר מאוחר בהקדמה הוא מדבר על התנועה לכיוון מונותאיסטי על ציר, או שזאוס נעשה חזק וחזק יותר בחיי הרוח של יוון העתיקה, ושאר האלים הופכים לאנלוגיות, מטאפורות, אנקדוטות, ויוכצ"ב (זהו הכיוון האישי); לחילופין, יותר ויותר חשיבות מיוחסת לגורל ולמזל, ושאר האלים כורעים לו ברך, או שהתפקיד היחיד שלהם הוא לכוון את הגורל (זהו הכיוון הלא אישי - שכן הגורל הוא דבר מופשט חסר צורה ודמות, הוא הרבה דברים ביחד וכו'). אז אני חושב שהמובאה הזו של אודן רק מחדדת את הדברים ומראה שכן היה זרע (לכל הפחות) של אהבה מופשטת בפילוסופיה של יוון העתיקה.
כרגיל, תמיד כיף לקרוא את התשובות שלך
סתם. לכבוד כנס האייקון הקרב ובא, יש לכם אולי המלצה לאיזה ספר טוב בעברית\אנגלית שנותן סקירה קצרה על מה זה בעצם אגדות מבחינה אנתרופולוגית, פסיכולוגית, פולקלורית וכאלה?