מה ידוע על הסירים השחורים?

[כנרת יפה שלי]

מה ידוע על הסירים השחורים?

אלה המצופים טפלון מבפנים? האם הם בריאים ומומלצים?

 

[kerengil]

יש כל מיני סוגים של סירים שחורים

אני יכולה לספר שקיבלתי סט של סירים שחורים עם ציפוי טפלון, סירים דקים קלים ולא איכותיים. בכל פעם שבישלתי בהם (בדיוק פעמיים עד שנפל לי האסימון) היה בבית ריח נורא שהיה ברור לי שזה חומר שנפלט מהסירים ולכן הפסקתי להשתמש בהם.

 

[כנרת יפה שלי]

תודה, חסכת לי !

 

[d a p h n a]

קודם כל, תלוי איזה סירים

יש היום כמה סוגים של סירי non-stick, כאשר אלה שממש מצופים בטפלון בעייתיים בגלל שהציפוי מתקלף אם לא נזהרים מאוד עם הסיר. לעומת זאת, יש סירים שמוגדרים hard-anodized, ובהם עדיין צריך להזהר אבל עם הטובים הרבה פחות. אפשר, למשל, להשתמש בהם גם עם כלי מתכת. אבל הם נראים קצת אחרת. הם לא נראים כאילו הם מצופים, אלא כאילו הם עשויים כולם מהחומר הזה. בכל מקרה, לגבי עניין הבריאות, בעבר היו המון טענות על הסכנות בטפלון, שברגע שהציפוי מתחיל להתקלף הוא יכול להכנס לתוך האוכל ואז הוא רעיל. לאחרונה שמעתי שנעשו מחקרים שהראו שלמרות שזה נכון שהחומר יכול להתקלף, הוא לא מזיק לגוף מאחר והגוף פשוט לא מעבד אותו והוא יוצא החוצה עם שאר הפסולת. אני לא יודעת מה הסימוכין לכאן או לכאן ואשמח אם מישהו מהאנשים בפורום שיותר מבינים בעניין יוכלו להביא מידע בנושא. יתרונם הבריאותי הבולט של הסירים נוגדי-הדביקות האלה הוא כמובן שאפשר לבשל בהם עם הרבה הרבה פחות שומן. לפעמים אפשר להסתדר בלי שומן בכלל, ובמצבים אחרים מספיקה שכבה דקיקה של תרסיס שמן (כשהיום לא צריך להשתמש בקנוי המגעיל עם טעמי הלוואי. אפשר פשוט לקנות מכשיר שהופך כל שמן לתרסיס, בלי כימיקלים נוספים).

 

[כנרת יפה שלי]

ומה על סירי הנירוסטה הדקיקים?

הזולים?

 

[d a p h n a]

לא יכולה להגיד...

אני לא משתמשת בסירים דקים וזולים. אני מבשלת הרבה, ואוהבת להחזיק מטבח מתוחזק היטב. לכן העדפתי להשקיע כסף בסט סירים איכותי, עם משקל טוב (כלומר עבה יחסית אבל לא כל כך כבד שקשה להשתמש בו), עמיד כדי שיחזיק לאורך זמן, ועם הרבה המלצות. מטבע הדברים, מדובר גם על סירים יקרים יותר מאלה שקונים בסופר בגרושים, אבל אני מעדיפה שיהיו לי סירים יקרים וטובים שיחזיקו לי שנים ארוכות מאשר סירים זולים וגרועים שגם לא יעשו עבודה טובה וגם יצטרכו להזרק אחרי תקופה קצרה.

 

[כנרת יפה שלי]

קל יותר להרים סיר דק.

 

[C H 4]

הסירים האלו קקה

לא יודעת מה מסוכן בהם ומה לא, מבחינה בישולית נטו הם מתחממים נורא נורא מהר ואני לא יכולה להכין עליהם שום דבר שדורש טיגון בהתחלה משום שהשמן נשרף ממש מהר ונהיית שכבה שרופה שחורה בתחתית הסיר באופן קבוע. לגבי הנירוסטה לא ידעתי שזה הסיפור שלהם. אני לא כל כך אוהבת את הסירים השחורים משום שאין להם ידיות פלסטיק (למה לעזעזל זה ככה?) והם מתחממים ממש מהר ואי אפשר להחזיק אותם.

 

[C H 4]

לגבי הנירוסטה= לגבי השחורים

 

[d a p h n a]

אין להם ידיות פלסטיק כי כך הסיר יותר איכותי

סיר עם ידיות פלסטיק משמש רק על הכירה. סיר עם ידיות מתכת אפשר להכניס לתנור האפייה, כדי להכין דברים כמו חמין. בסירים טובים עם ידיות מתכת הידיות בנויות כך שהן כמעט לא מתחממות. כל הסירים שלי כמעט הם בעלי ידיות מתכת (למעשה, קניתי אותם בדיוק בגלל שחיפשתי סיר שאפשר להכניס לתנור), והידיות מתחממות רק אחרי שימוש ממש ארוך. בשימוש רגיל אין שום בעיה להרים את הסיר בידיים, בלי כפפות מטבח. הידיות נשארות יחסית קרות. אבל כמובן באופן מצער חלק מהסירים לא עונים להגדרה של "סיר טוב", והידיות בהם מתחממות. אז צריך כפפות מטבח.

 

[C H 4]

לאמא שלי יש אחלה סירי נירוסטה

(לא דקים) נראה לי שנירוסטה בכל מקרה. באמת עם ידיות פלסטיק אבל אם רוצים להכניס לתנור היא מפרקת את הידיות, זה לא ממש מסובך. יש גם סירים מיוחדים לתנור, אבל אני מסוייגת מהם. לא מזמן אמא שלי קנתה סיר ג'חנון וממש ביאס אותי לשמוע שמדובר בסיר אלומניום.

 

[כנרת יפה שלי]

ידידים שלי משתמשים רק בפיירקס - זכוכית.

זה נראה בריא מאד, אבל מפחיד. הם גם מבשלים בתוך סיר אחר, כך שהטמפרטורה לא עולה על 100 מעלות.

 

[d a p h n a]

למיטב ידיעתי בפיירקס

אי אפשר להשתמש על הכירה, אלא רק בתוך התנור/מיקרוגל. אני גם משתמשת בפיירקס לאפייה, אבל כתוב עליהם במפורש שאסור לשים אותם על הכיריים.

 

[כנרת יפה שלי]

בתוך סיר עם מים קרים

שמתחמם לאט על האש, זה בסדר.

 

[אלי ו.]

היו לי סירי זכוכית בזמנו

עבדו ממש יפה, גם על האש, הכנתי בהם מרקים, אורז, קטניות, ממש הכל. הבעיה היתה שהם היו שבירים ולא שרדו. מבחינת "נראה בריא" לא ברור מדוע זכוכית יותר בריאה מנרוסטה או טפלון.

 

[TheFinalCut]

חומרי ציפוי

לא היה לי (ועדיין אין לי) יותר מדי זמן לקרוא על הנושא, אבל מצאתי שני מחקרים שבהם נבדק פוטנציאל הנדידה של חומרים מסוכנים מהמחבת למזון. אחד מהם נערך ע"י המשרד הבריטי לאיכות הסביבה, ושם נבחנו מספר סוגי סירים ומחבתות מצופי פולי-טטרהפלואורואתילן (טפלון או PTFE למי שמעוניין לחפש עוד חומר). החוקרים ניתחו את החומרים המומסים והנדיפים הנפלטים מכלים אלה, לאחר שאלו חוממו ל-250 מע' למשך 30 דק'. נמצא כי: בשני מקרים התגלה בנזן במינון 1.4 ו-2.4 מיקרוגרם לדצימטר. בנזן הוא חומר מסרטן, אך החוקרים טוענים שמינונים אלה נמוכים מכדי שהחומר ינדוד אל המזון בצורה מדידה. החוקרים לא הצליחו לזהות כל שחרור של חומר הציפוי או תוצרי פירוק שלו אל המזון. מקורם של חלק מהחומרים שזוהו באנליזה עשוי להיות חומר האריזה, לפי החוקרים. לאחר שביצעו חישובים למקרה הגרוע ביותר של נדידה אל המזון, החוקרים הסיקו כי אף אחד מהחומרים שזוהו כמשתחררים מהכלים המחוממים לא עלה על המינון היומי הנסבל (tolerable daily intake או TDI). בוצעו סימולציות נדידה אל המזון עבור שני חומרים ונמצא שהנדידה היתה נמוכה מאוד. המחקר השני נערך ע"י מנהל התרופות והמזון האמריקני (FDA). במחקר זה נבדקה הנדידה של פרפלואורו-כימיקלים ממגוון מוצרים, לא רק כלי בישול. המחקר נגיש בחינם ברשת, למי שמעוניין להרחיב. החוקרים ערכו מדידות דומות לאלו שבוצעו החוקרים שהוזכרו לעיל. נמצא כי נפלט החומר PFOA (חומצה פרפלואורו-אוקטנואית) ברמות שאריתיות בטווח של 4-75 מיקרוגרמים לק"ג. ההשפעה של PFOA נבדקה בעיקר בבע"ח, שם החומר גורם לבעיות כבד, נזקים התפתחותיים ועוד. לא צוינו נזקים ידועים בבני-אדם. החוקרים טוענים שבמינונים כאלה שהתגלו, לא סביר שתהיה נדידה של PFOA אל המים או השמן במזון. לאחר שבוצעו חישובים מסובכים, כשנלקחו הערכים שייצגו את המקרה הגרוע ביותר (שחרור מקסימלי של PFOA מהכלי וספיגה של 100% במזון) בחימום גבוה מאוד, החוקרים הסיקו כי ריכוז ה-PFOA יהיה 0.9 מיקרוגרם לק"ג (או ppb). אולם לטענתם לרוב נספג במזון כ-1% ולא 100% מה-PFOA שמשתחרר, ולכן המסקנה היא שלא סביר כי מתבצעת נדידה של החומר למזון במינונים מסוכנים. אגב, שקיות פופקורן גורמות לפליטה גבוהה מאוד של PFOA למזון, של כמעט 300 מיקרוגרם לק"ג, אך החוקרים טוענים שהנדידה של החומר למזון כמעט בלתי-מדידה.