דיי
גיליתי שהעולם צבוע. היום טקס סיום שנה, מחר התיכון... מיליון ילדים שגם הסתובבו סביבי וידעו מה עובר עליי, קיבלו תעודות "עלה שלומית" אשר מציין את העזרה שלהם לחברה. ביניהם אלו שעזרו ריגשית לילדים... איפה אני יא חתיכת חארות? איפה אני שהייתי צריך אתכם יא חתיכת מגעילים? זה נמאס לי, וזאת באמת הפעם האמיתית שאני חושב על לעשות משהו נורא ולא אכפת לי. חוץ מזה, אני עצוב בגלל ששנה הבאה את את המחזור שלי, אבל למה? כל אחד ואחד היה שם מזד... חרא ילדים אחד אחד, צבועים ומסריחים, שהדבר הכי טוב שאמרו לי זה "אנחנו פה בשבילך" (כן, בטח, מגעילים קטנים). אף-אחד לא אהב אותי וכולם היו צבועים, שאמרתי משהו לא מצחיק אף אחד לא צחק, בצדק, אבל התייחסו אליי כאל טיפש, אל שאמרתי משהו מצחיק, מישהו אחר לוקח אותו ומספר לכולם... אני כל-כך כועס וכלכך מת בתוכי. אני לא רוצה להתבכיין וגם כל מה שתכתבו פה יראה לי צבוע, באלי לעשים לזה סוף. אהיה מפורסם אבל בדרך לא יפה.