מה יהיה...

[with god forever]

מה יהיה...

זהו, אני מודה... קשה לי, קשה לי להגיע הבייתה בסוף יום עבודה/ לימודים מפרך ופשוט להרגיש לבד

מה יהיה...?

 

[מעביר דף]

הקושי ברור ומובן

אם כמה שיש דברים טובים ומהנים בשקט, ברור שלפעמים הוא מחניק וקשה. גם ההרגשה שאין עם מי לחלוק את היום שעבר יכולה להיות מאוד מבאסת. לפחות החשיבה שאנחנו במקום צעיר בחיים, שאנחנו יכולים להתפתח ושבע"ה המצב הזה הוא זמני יש בה משהו מעודד. ולגבי השאלה האחרונה - אומרים שיהיה טוב...

 

[דוני אם]

קשה לבד...../images/Emo4.gif

אנחנו יצורים חברתיים...ולא אמורים לחיות לבד. (חוץ מכל מני כאלה עם הפרעות אישיות שונות) זה לא טבעי לנו, ולא קל. אמנם אפשר להנות גם מהשקט.. אבל יחד עם זה... השקט פוצע.. אותי בעיקר בשעות הקשות עם הילדים- קושי טכני של התמודדות לבד ואח"כ כשהם כבר ישנים- קושי אמיתי, רגשי, של להיות לבד. תנסי למלא לך קצת את הזמן.. כשיש תעסוקה מרגישים את הלבד הרבה פחות - הוא נדחק לו לצדי התודעה, כמו זמזום של זבוב, אבל רחוק

ותצאי מהבית! ותמיד את יכולה לשלוח מייל או להתקשר אלי. גם אני לבד... מינוס ועוד מינוס= פלוס

ו...מה יהיה??? יהיה מה שהכי טוב לך, וכבר עכשיו זה ככה, אנחנו פשוט לא רואים את זה. מבינה אותך כל כך..

 

[לי0712]

כמו בכל דבר יש טוב ויש פחות טוב

לחשוב שגם כשהיינו נשואים לא מיהרנו לחזור (רק לילדים) לחברותו של הבעל. האוירה, התקשורת, ההתנהלות, וכו' לא היו נעימים וטובים, עכשיו יותר נעים...יחד עם ה"נעים" מגיע גם השקט שלעיתים הוא נחמד ולעיתים הוא מעיק. את הזמן המעיק ממלאים בדברים חדשים וממלאים, חברים חדשים, פעילויות חדשות, התענינות בדברים חדשים, קריאה למשל...קפה עם חברים, שיחת טלפון.....

 

[מיקי*]

מה זאת אומרת?

יהיה טוב!!!! זה בטוח! השאלה מתי, ואיך, אבל זה יגיע!