מה יהיה...?

[פומיקית היחידה]

מה יהיה...?

אני לא יכולה להפסיק לחשוב... אני סה"כ ילדה בת 19 והאחות של החברה שלי סה"כ בת 28 ויש לה תינוק... (שנה ו3 חודשים)... איך אני הייתי מגיבה אילו אני הייתי בנעליים שלה..? מה יהיה על הילדון המקסים הזה???? לא יוצא מהראש... כל כך קשה לעכל שזה כל כך קשה לחשוב על דברים אחרים או לעשות דברים אחרים.... ראבק' אפילו לישון אי אפשר... לא נורא... מחר יהיה יום נעים חדש... תמשיכו להיות גיבורים ומקסימים צחוק הוא המרפא לכל מחלה

 

[אביתר27]

הנעליים צריכות להתאים...

אי אפשר להיכנס לנעליים של מישהו אחר אף פעם, כי הם פשוט לא במידה ...

אבל ההזדהות זה דבר יפה ומבורך, רק לא להתייסר עם זה. לפעמים כשיש ילד זה מה שנותן את הכח להילחם כל יום מחדש. אצלינו הילדה קצת גדולה יותר קצת מבינה, והרבה לא אבל עצם זה שהיא לפעמים שואלת שאלות מצחיקות, או מכריחה אותנו להתמקד בדברים אחרים מלבד המחלה לדעתי זה מאוד עוזר. רפואה שלמה לאחות של חברה שלך ותנסי לעזור לחברה שלך במה שאת יכולה ותמיד יש רק צריך למצוא.

 

[פומיקית היחידה]

אני מנסה כל יום כל פעם....

אני יודעת שכל מה שצריך זה להיות שם בשבילה... אבל, אני לא יודעת איך... היא מספרת לי כל מה שעובר עליה... וכל מה שעובר על המשפחה... ואני לא מסוגלת להגיב... הרי כל מה שאני אגיד.. לא עוזר ממש, היא יודעת שבסדר לא יהיה והיא אמרה זאת בעצמה!!! הרופאים אמרו שיש אנשים שחיים עם זה שנים.. ומאז, שגילו לה את הסרטן עברו חודשים ספורים וכבר המצב הוא מצב שאין איך לעזור.. אין שום טיפול שעוד אפשר לתת... חשבנו.. אוקיי, עברו רק חודשיים שלושה והיא מקבלת טיפולים כבר ואז זה יתחיל להשפיע ואולי היא תרפא לגמרי וכולם יהיו שמחים אבל, לא! עכשיו אחרי חודשיים וחצי שולשה לאחר שגילו את הסרטן כבר אי אפשר לעשות כלום! וזה עצוב לי בשבילה... וכל כך כואב לי בשבילם כי אמנם לשמחתי אצלי בין ההורים והאחים והאחיות כולם בריאים אבל, אני יודעת מה מרגישים...! אני עברתי את זה עם הדודה שלי!!! אני ממש אובדת עיצות... הצחוק הוא המרפא לכל מחלה...

 

[ציפורלילה]

את עושה המון ../images/Emo70.gif

את שם בשבילה, את מקשיבה. ואת, מהמקום הכואב שלך, מאד מזדהה איתה. אני חושבת שזה הרבה מאד. יש אנשים שעוברים את המחלה ואנשים מתרחקים מהם בגלל זה. ואת לוקחת אוויר והמון אומץ ופשוט עושה בעצם את כל מה שאת יכולה לעשות בשבילה כרגע וזה להיות לידה. אמנם עברת את זה עם דודה שלך, אך את בוחרת לעבור את זה שוב וכנראה שיש בך את הכוחות להיות לצידה, אולי למרות ואולי בגלל הדודה. מאיזו סיבה שלא תהיה את עושה דבר נפלא כעת ואני מאחלת לך את כל הכוחות כדי להמשיך. וזה בסדר להתפרק לפעמים וזה בסדר גם לדבר על זה עם החברה שלך כי הכוח יכול גם לבוא מהמקום בו אפשר להודות שאין כוח יותר. יום טוב גלי

 

[פומיקית היחידה]

גלי... את מקסימה...../images/Emo25.gif

כן אני שם בשבילה, כן אני מקשיבה, ואני בוכה איתה כל יום מחדש! אני יודעת שרבים מעדיפים לברוח כאילו זה מדבק וזה מכעיס מאוד!! אני והחברה שלי היינו ידידות תמיד, אבל, רק לאחר ששמעתי שאחותה במצב כזה החלטתי להתקרב אליה יותר ולהיות איתה יותר! לא בגלל הדודה כי כשהדודה שלי ז"ל הייתה חולה אמנם עזרתי לה אבל, נפשית ממש לא הייתי שם בשבילה!!! לא יכולתי אפילו להסתכל לה בעיניים ולשאול לשלומה! ואני מדברת המון עם החברה שלי... כל הזמן שואלת איך היא מרגישה ומה היא חושבת וממה היא מפחדת... אני גורמת לה להפתח ולדבר לפרוק מהלב... היא יודעת שאני שם בשבילה בכל יום ובכל שעה של היממה!!! וכן אני תמיד הייתי כזו שהכי חזקה בסביבת אנשים שנמצאים במצבי חולשה, אין לי מושג מאיפה אני שואבת את הכוחות! אולי בגלל שבלילה כשאני לבד אני פורקת ביני לבין עצמי לבין הכרית בבכי... ואוגרת כוחות מחודשים! אני מפחדת לבכות לידה... כדי שהיא לא תשבר כדי שהיא תהיה חזקה לאחותה! אני אוהבת אותה מאוד... ואני תמיד אהיה שם חזקה בשבילה! בכלאופן.. שיהיה לכולנו לילה מקסים ונעים וללא מכאובים! הצחוק הוא המרפא לכל מחלה