מה יהיה?

[דודה לבנה]

מה יהיה?

אני אמא למלש"ב וכבר 4 פעמים שינו לו תאריך גיוס. אני לא יכולה לעמוד בזה . לו בטוח אין בעיה. לנו ההורים הרבה יותר קשה (נראה לי) כל הענין הזה עם הצבא איפה הם ישרתו? איך יהיה? מתי?כל השאלות האינסופיות... מי שאמר שידים קטנים צרות קטנות ילדים גדולים צרות גדולות צדש משהו.... או שאולי כי אנחנו מתבגרים?

 

[oshiko]

מה הסיבה לשינויים?

שלום וברוכה הבאה. האם השינויים קשורים למיונים או גיבושים מסויימים, או שסתם צה"ל משיקולים שלו משנה את זה כל הזמן?

 

[דודה לבנה]

אני לא ברוכה הבאה אני

ברוכה הנמצאת. סורי שלא הזדהיתי אבל אני 55 שמיים כחולים ורק שיניתי ניק. בכל אופן השינויים הם לא בגלל גיבושים או מיונים לקרבי. לי לא ברור למה יש שינויים בתאריכים. אני רק יודעת שהעניין מטריף אותי כי ככל שהגיוס מאוחר יותר אני יותר זמן בלחץ.

 

[oshiko]

ברוכה הנמצאת ...

היי 55. התגעגענו. מה התאריך הנוכחי? אולי לפי זה נוכל לדעת משהו.

 

[דודה לבנה]

כרגע 21/11

אני יודעת שזה תאריך קרבי. אבל האם גם לא קרביים מתגייסים? או אולי עשוי להשתנות? (WISHFULL THINKINGׂ

 

[דודה לבנה]

אני ממש בלחץ

מכל השיטוטים לי באינטרנט עולה כי הגיוס הוא קרבי. בקיוסק מידע אין מידע ה"ילד" לא משתפ פעולה כלומר לא עושה כל נסיון לברר מה קורה איתו (ואני מתכוונת לבדוק האם עבר מיונים שהיה בהם וכו) אני ממש מרגישה בלחץ אמיתי. איך אפשר להתגבר על זה?

 

[oshiko]

ניקח כפרוייקט להרגיע אותך ../images/Emo24.gif

אני קורא לכולם/ן להשתתף במאמץ ההרגעה ... אני גם מציע שתבקשי מציפי גון גרוס באירוח הקרוב לתת לך טיפים כיצד להתגבר על החששות וחוסר הוודאות. התאריך הוא אכן תאריך לקרביים. הוא יעודכן בערך בתחילת אוקטובר. אז גם תוכלי לדעת לפי התאריך לאן הוא הולך. יש מאמר שלי עם הסבר על תאריכי הגיוס כאן. בגיוסים האחרונים גם שולחים למיועדים לחלק מהיחידות חוברת של היחידה, שמאשרת שהגיוס הוא לשם. אם עקבת אחרי הפורום לאחרונה, את יכולה לראות ששקט נפשי הוא לאו דווקא נחלתם הבלעדית של הורים ללא-קרביים. עלולות להיות בעיות רבות של יחס לחיילים ותיסכול. ביחידות הקרביות יש פחות זמן לשטויות של השפלת חיילים וכו' בגלל הצורך לנצל זמן, העבודה על אתגרים ביחד, וכו'. לזה דווקא יש השפעה חיובית על הרגשת החייל. אני גם מרגיש שהבן פחות משתף אותך בגלל שהוא מרגיש את התנגדותך לקרבי. בסופו של דבר הוא קובע (אלא אם כן הוא בן יחיד), ולכן נראה לי שעדיף לשניכם שזה יהיה בשיתוף פעולה. כמובן, אני לא יכול לאמר בשום אופן שאין חששות לגבי חייל קרבי. יש לכולנו. אלה רק חששות מסוג אחר, ובדרך כלל הווי היחידה של החיילים וההורים הקיים ביחידות קרביות עוזר במעט להתגבר על זה.

 

[סמדר בנ]

לקחת נשימה ארוכה....

הבעיה היא שכשאנחנו בלחץ גם הילדים מרגישים את זה. תקופת האי ודאות לפני הגיוס מאוד מלחיצה, אני יודעת כי גם לי יש סאגה כזו אצלי בבית. אבל, לדעתי, צריך לתת להם לעשות את הבחירות שלהם, ואת השגיאות שלהם ולתמוך בהם בעת הצורך. מה שלי עזר, למשל, זה לחשוב על כל הסכנות שיש דוקא בלשרת קרוב לבית (מטעני חבלה, תאונות, קטטות במועדונים...) ולהבין שסכנה יכולה להיות בכל מקום ועדיף לחשוב חיובי.

 

[אימשל2]

מבינה את ההרגשה

אצל הבן הגדול, שרצה מאד להיות שיריונר, גם ריחף צל של אי ודאות. ה SMS מהבקו"ם שהודיע שהוא בשריון, היה הקלה גדולה. עכשיו, אצל הבן השני, אי הודאות גדולה יותר. מצד אחד, מהשתיקה של המודיעין אנחנו מנחשים שהוא לא עבר את השלב האחרון במיונים. מצד שני, מהגיבושים שהוא סיים, טרם התקבלה תשובה האם הוא עבר. מצד שלישי, הוא מילא טפסים בהם הוא מביע את נכונותו להתנדב ליחידות מיוחדות שאליהן מגיעים רק לאחר הגיוס. מצד רביעי, אולי הוא ישובץ בחילות חי"ר אחרים (שאליהם הוא לא כ"כ רוצה להגיע). כך שעידן אי הודאות חזר למחוזותינו. אני שואלת את עצמי מה כ"כ קשה לי עם זה. הגעתי למסקנה, שהבעיה שלי היא בהעדר שליטה. אני חשה מדבריך (מנכונותך לקחת על עצמך את המשימה לברר עבורו האם עבר את המיונים או לא), שגם לך ענין השליטה קריטי. אני מכריחה את עצמי, לשלוט בצורך העז שלי בשליטה. בסופו של דבר אילו החיים שלו וזכותנו להתערב בהם מוגבלת. זה לא הוגן, שהצורך שלנו בשליטה יבוא על חשבונם. תחרקי שיניים ותמתיני בסבלנות. אין ברירה. באשר לשרות הקרבי, כמו שאמרו לך, וכמו שאמרתי להורים לחוצים אחרים, הסכנות האורבות לכולם מחוץ לשרות הקרבי, גדולות מאד. כך שאני מוצאת את עצמי מאחלת לילדים ולנו, לצאת לדרכנו לשלום ולחזור לשלום, בכל מקום ושלב בחיינו. ההתניה הזו בהחלט עוזרת ומכניסה את הדברים לפרופורציות.

 

[דודה לבנה]

אישל 2 אני חושבת שדי קלעת

למה ש/אני מרגישה: חוסר השליטה ואי הוודאות אבל יש עוד גורם נוסף והוא האכזבה שלי מאי ההצלחה של הבן לעבור את המיונים או להגיע לחיל שהוא רצה וזה מעיק עלי מאד כי אם הרגשות שלי אני עוד איכשהו יכולה להתמודד אבל אם הרגשות שלו לא ובמציוחד כי אני לא ממש יודעת איך הוא "אוכל" את זה והוא לא מאפשר לי להתקרב ולפתח נושא שיחה בכלל על הצבא ובוודאי שלא על אכזבות ומאויים. אולי אני "אמא פולניה טיפוסית" אבל הרצון שלי ש"יצא" משהו מהילד בזמן הצבא הוא גדול ואיך זה שהם החכמים הגדולים במודיעין לא עלו עליו והם לא מבינים מה יש להם ביד. אוףףףף אפילו לא עוזר לי שיש עוד כאלה כמוני... עוזר קצת. אני משתדלת להיות בשליטה ולא להעביר אליו את התחושות שלי. ואי אפשר בלי לחזור ע ל האיחול לכל חיילנו שיצאו לדרכם ויחזרו בשלום. תודה על העידוד, אולי זה בעצם קצת כן עוזר...

 

[דודה לבנה]

אישל = אימשל2

 

[אימשל2]

חומר למחשבה

אני מבינה את התחושה שלך שאת רוצה ש"יצא לו משהו" מהשרות הצבאי. רק תשאלי את עצמך, האם המשהו הזה חייב להיות השכלה או רקורד מרשים. אולי המשהו הזה יכול להיות התנסות מסוג שהוא טרם התנסה בה? אולי שרות קרבי יפתח אצלו את הצד הפיסי וחוסן נפשי מסוג ששרות גם ביחידות עילית של המודיעין לא נותן? אולי הוא יגיע למסלול פיקודי, שיפתח אצלו מיומנויות, שיקח לו שנים רבות באזרחות לפתח מיומנויות כאלה? אולי יצאו לו מהצבא חברים שילוו אותו כל החיים? כי רעות שכזו, כמו שנוצרת בין חברים לנשק, לא נוצרת בשום מערכת חיים אחרת. את חייבת לזרום עם ההתרחשויות. לא פעם הגעתי בחיים למקומות שלא רציתי להגיע אליהם. בדיעבד, רכשתי באותם מקומות מגוון של מטענים חיוביים, כך שכיום אני שמחה שהחיים הובילו אותי לאותם מחוזות. עוד דבר שלמדתי בחיים, זה שחשוב לקוות שמשאלות ליבנו יתגשמו לטובה. לא פעם התגשמו משאלות ליבי. בדיעבד התברר, שמה שהייתי בטוחה שיהיה הדבר הטוב ביותר עבורנו, היה לנו לרועץ. עוד דבר חשוב ששמעתי לא פעם מאנשים שונים: השרות הצבאי הוא חובה שיש למלא. לא צריך לתלות בו יותר מידי ציפיות. פשוט צריך לעבור אותו. אני מניחה שאימוץ גישה כזו, לא יצלח אצלך, כי היא הופכית לזו שלך. אבל כדאי לעיין בצורת חשיבה זו, כדי לקבל פרופורציות. קחי אוויר ותרגעי. בסוף יהיה בסדר. אם הבן שלך הגיע למיונים איכותיים, סימן שיש לו קב"א גבוה. בד"כ הצבא משתדל לנצל את החברה האלה באופן שתרומתם לצבא תהיה גבוהה.

 

[ima 3]

מסכימה לחלוטין עם אמאשל2 ומוסיפה..

בדר"כ אני משתתפת פסיבית כאן בפורום אך הפעם יש לי בכ"ז צורך להגיב..לא אחזור על כל מה שאמרה אמאשל2 מעלי רק אוסיף ואומר שדוקא אם בנך מוכשר ובעל נתונים טובים, הרי הוא ימשיך וילך ללימודים גבוהים לאחר השרות הצבאי ויהיו לו הזדמנויות לנצל את הפוטנציאל האינטלקטואלי שלו. דוקא האפשרות לעשות בצבא "משהו אחר" היא הזדמנות חד פעמית להתנסות ולהעשיר אותו בתחומים אחרים שלא יחשף אליהם. מניסיוני האישי אני יכולה רק לאמר לך שביתי בחרה בדיוק מסיבה זו לא ללכת לכיוונים ה"אינטלקטואלים" כמו מודיעין וממר"ם אלא להדרכת יח"ש והיא מאושרת ונהנית מכל רגע.

 

[דודה לבנה]

תודה לכן אמא3 ואימשל2

כנראה שאני צריכה לשנות לעצמי את התפיסה אולי אתן צודקות והרצון שלי כאמא שהילד שלה יעשה משהו יוקרתי ומרשים זה בשבילי ולא דווקא בשבילו. אתן צודקות בגישה ואכן אפשר להסתכל על הדברים מנקודת מבט אחרת כמו שאתן אומרות והשירות יחשוף אותו לתחומים ולעשיה אחרת שלולא הצבא לא היה נחשף אליהם. אני שמחה שהעליתי את רגשותי בפורום ואני שמחה שיש תגובות מאמהות שמרגישות כמוני או לפחות היו בצד שלי והרגישו כך ואולי גם אני בקרוב ארגיש כמוכתן ואסתכל על הכל אחרת לפחות אני יודעת שאנסה. ולא מעט בזכות מה שכולן כתבתן כאן. תודה לכן.

 

[רצה עם זאבים המקורית]

דודה לבנה..

גם לבן שלי שינו תאריכי גיוס. הוא היה אמור להתגייס בנובמבר 04. מאחר והוא בן יחיד, רצו לתת לו קורס נהיגה. הבן שלי לא הסכים, הוא רצה רק קרבי.. וזה היה כרוך בפניה ללשכת גיוס, לבקו"ם. הייתי צריכה לחתום לו אצל קצין העיר...בקיצור המון בלגן ותיזוז. הוא התעקש ללכת להנדסה קרבית. היה אמור להתגייס באפריל. בסוף התגייס להנדסה במרץ 05. והאמת היא שגם לו נמאס כל העיכוב הזה. ודרך אגב, אנחנו לא מתבגרים... זה רק שהילדים שלנו גדלים מהר מידי... שבת שלום לך ובהצלחה לבן.