מה יודעים עליכם בעבודה

[אשה מרציפן]

מה יודעים עליכם בעבודה

לא מזמן שוחחתי עם חברה, שסיפרה שקולגה מהעבודה רצתה להכיר לה מישהו. היא סירבה להצעה היות שהיא בזוגיות מאושרת כבר 3 שנים, מה שהעלה את התהייה איך אותה קולגה לא הייתה מודעת לכך, והתשובה הייתה שבאותו מקום עבודה הם לא משוחחים על חייהם הפרטיים אלא מתמקדים בעבודה. זה הגיוני במובן מסוים, אבל מהצד השני - יש דברים שנראה לגיטימי שקולגה ידע עליך, גם אם לא מצבך האישי, היות שמדובר באנשים שמבלים במחיצתם מספר שעות מכובד ביום, נראה רק הגיוני שתהיה היכרות מסוימת, לא?

מאידך, השיחה הזאת הזכירה לי קולגה לשעבר שלא הייתי בקשר הדוק איתה, שבפעם במסגרת שיחה כללית כשדיברתי על הדירה השכורה שלי היא התפלאה, ואמרה שחשבה שאני גרה אצל ההורים. תהיתי למה בכלל עלו לה מחשבות לגבי המגורים שלי, וכשחושבים על זה - אני עד היום לא יודעת איפה היא גרה בארץ ועם מי, זה לא עניין אותי אף פעם ולא חשבתי על זה בכלל. בפעם אחרת "ננזפתי" איך זה שלא ידעתי שאחת הקולגות שלי היא אחות שכולה שאיבדה אח בצבא, זה בזמן שאני באמת לא חושבת שהייתה סיבה שאני או כל אחד אחר נדע על כך (סביר להניח שזה לא הדבר הראשון וגם לא השני שהיא מספרת עליו שמכירה אנשים). מכיוון אחר - היו פעמים שנשאלתי שאלות שהרגישו לי כמו חדירה מוגזמת לפרטיות, וכמידע ממש מיותר שאין צורך לחלוק עם קולגות/אין שום סיבה שיעניין אנשים שהם בגדר קולגות.

מה יודעים עליכם בעבודה ומה אתם יודעים על הקולגות שלכם? קרו לכם קטעים כאלו? איפה לדעתכם עובר הגבול?

 

[מפזרת צלילים ברוח]

כמה שיש לי לספר על זה...

אני לא אוהבת לספר יותר מדי דברים מיותרים על עצמי, ככה שאם לא שואלים אותי - יש דברים שאני לא אומרת, וזה כולל גם דברים שיש מי שיתפסו כבסיסיים כמו מאיפה אני במקור (לא, לא גדלתי בבני ברק, גם עכשיו אני לא גרה שם), כמו מה המוצא שלי, העובדה שאני צמחונית - את זה אמרתי רק למי שהזמין אותי להצטרף לצהריים במקום בשרי, והיו כאלו פליאות איך זה שאחרי כל כך הרבה זמן שאנחנו עובדים ביחד לא היה לאותם אנשים מושג שאני צמחונית.

מה שהכי קיצוני והכי לא מתאים בעיני, אלו החקירות של אנשים על נושא הדתיות שלי. סיפרתי בפורום בעבר שאני דתייה, אבל אני לא חושבת שסיפרתי שאני בעלת תשובה, ובאופן כללי אני לא רואה צורך לציין את זה גם בחיים האמיתיים. העניין הזה התגלה בעבודה כשדובר על נושא השירות הצבאי, וכשהצטרפתי לשיחה אנשים התפלאו לגלות ששירתתי בצה"ל (למרות שלא חסרות דתיות שמשרתות) ושאלו למה לא עשיתי שירות לאומי, וכשאמרתי שאז עוד לא הייתי דתייה נפערו פיות. אני מבינה שזה משהו שונה שאנשים לא מצפים לו, אבל התגובות שקיבלתי והחקירות שהגיעו אחרי זה היו דיי הזויות, והיה נראה שמה שהפריע לרוב האנשים זה שהם לא ידעו - ואני באמת לא מבינה מה העניין, כמו הפליאה על נושא הצמחונות שלי - למה זה משהו שבכלל צריך לעלות לדיון? אותי לא מעניין מה אנשים שאני עובדת איתם אוהבים או לא אוהבים לאכול, ואם הם שירתו או לא שירתו בצה"ל ואיפה שירתו.

 

[nathaliesh]

זה מאוד מרתיע בעיני

החקירות האלה. אין לי בעיה שזה מעניין אנשים. אנשים שונים מתעניינים בדברים שונים ורוב האנשים נהנים לדעת פרטים על אנשים אחרים וזה בסדר גמור. גם אני לפעמים נופלת לרכילות כזאת או אחרת (למרות שמה בן אדם אוכל ממש לא נשמע לי מרתק, אבל ניחא) וזה חלק מהטבע האנושי בעיני. זה בסדר.

אבל הגבול ועל זה בדיוק כתבתי בתגובה שלי, הוא בין להגיב למשהו שבן אדם מספר לבין לחקור אותו וליזום את השאלות האלה וגם כשאדם מספר מרצונו החופשי יש שאלות שפשוט לא שואלים. להתרגז על זה שהם לא ידעו? זה בכלל תמוה בעיני ברמה של מחלת נפש.

 

[אשה מרציפן]

לי קרה כמה פעמים ההפך

יש לאנשים נטייה להחליט שאני צמחונית, עדיין לא עליתי על הנוסחה הזאת במיוחד כי זה הגיע גם מאנשים שמכירים אותי בעיקר דרך פורומים, וזה הגיע למצב שאנשים התווכחו איתי בנושא והביאו כל מיני "נימוקים" לא ברורים (מסתבר שמי שמגדל כלבים וחתולים ואוהב סושי - עם דג, זה אומר שהוא צמחוני). אני עד היום לא הבנתי מה זה כל כך משנה לאנשים, במיוחד שזה קרה בעיקר עם אנשים שבאמת אין לי קשר מיוחד איתם ככה שזה לא שהם ימצאו את עצמם במצב בו יצטרכו לבשל לי, ואפילו לא לשבת איתי לארוחה.

עוד דבר שקרה לי הפוך ממך זה שאנשים הניחו שאני דתל"שית, משהו שאני יכולה להבין במקרים מסוימים אבל לא באחרים (אם כבר היה יותר הגיוני שיחשבו שאני דתייה), ונוצר מצב במסגרתו מישהי התפלאה לגלות שאני לא גרה עם ההורים, וכשיידעתי אותה בגיל שלי (שאמור לעורר פליאות במידה והייתי גרה עם ההורים), היא טענה שרק סיימתי שירות לאומי חודשיים לפני כן. הייתי ממש בהלם ושאלתי אותה מאיפה היא הביאה את זה - מה גם שהייתי עם ותק של הרבה יותר מחודשיים בחברה + שבוע לפני כן הייתי במילואים ככה שזה באמת היה קטע לא ברור, והתגובה שלה הייתה שהיא באמת לא הבינה את הקטע של המילואים (אבל זה עדיין לא גרם לה להבין שהיא כנראה הזתה את נושא השירות הלאומי שסיימתי חודשיים לפני כן...). לפחות הבנתי בשלב הזה למה היא ממליצה לי כל הזמן על מסעדות ומדגישה שהן כשרות...

 

[חרצית קטנה1]

אני חושבת שזה תלוי גם בגודל של

מקום העבודה.
כלומר, בשנים האחרונות אני עובדת במשרד מאוד קטן, הוא תמיד כלל 4-5 בנות והתחלופה לא גבוהה, כלומר הקשר מן הסתם נהיה יותר הדוק, יותר חברי- מי יותר ומי פחות כמובן.
מטבע הדברים, במשרד כזה קטן, הדברים שיודעים עלי בעבודה הם די רבים, אם כי כשזה מגיע לדברים אישיים מאוד זה כבר תלוי בבן אדם.
גם אני מכירה את החיים האישיים (שוב, ברמה כזו או אחרת) של הבנות שעובדות איתי.

איפה עובר הגבול?.. שאלה טובה, אני לא יודעת

אני חושבת שכל עוד זה מרגיש לי נכון ומתאים- הגבול לא נחצה.

 

[nathaliesh]

לדעתי זה תלוי בעיקר באופי

היו מקומות גדולים שעבדתי בהם שידעתי הרבה יותר על הקולגות שלי ושהם ידעו עלי מאשר במקום שאני עובדת בו עכשיו שהוא מקום בגודל שאת מתארת.

 

[קואלה המקורית]

וואו. זה ממש תלוי

זה תלוי במידת קרבה שלך. הבוס שלי יודע כמה וכמה דברים עלי, שאחרים לא יודעים.
יש לי חברה אחת קרובה מהעבודה שיודעת קצת יותר מאחרות.

תלוי מי ותלוי מה.

 

[LemonLimeLilach]

מי שעובד צמוד אליי

אני מניחה שאפשר להגיד שיודע עליי הכל... אנחנו חבורה של סטודנטים שיושבים באותו משרד וכולנו באותו גיל כך שהשיחה זורמת. מי שמחוץ לזה, אני מניחה שיודעים רק פרטים בסיסיים כמו מאיפה אני בארץ, מה אני לומדת וכו'. שאלו אותי כבר אם אני גרה עם ההורים, אם אני בזוגיות/נשואה/יש לי ילדים, אין לי בעיה לענות על שאלות כאלה אבל אני מניחה שיש כאלה שירגישו לא נעים.

 

[nathaliesh]

גבול תלוי תרבותיות ואישיות

אני יודעת שהגבולות שנראים לי הגיוניים ממש לא הגיוניים עבור ישראלים רבים. למשל שלא מדברים על המשכורת עם קולגות וגם לא שואלים אותם על החיים הפרטיים.

אפשר לשאול "מה עשית בסופ"ש?" זאת שאלה שמאפשרת לקולגה לבחור להרחיב או לא להרחיב לפי רצונו, אבל אני לא אשאל קולגה "יש לך חבר?" ואני תמיד נדהמת כששואלים אותי שאלות פרטיות. לא רק קולגות, בכל תחום בחיים.

אני לא נגד לחלוק את המידע אם זה עולה מרצונו החופשי של הבן אדם כמובן ואם אנשים מחבבים אחד את השני ומתקרבים, אפילו רק כ"חברי עבודה" מן הסתם יעלו יותר פרטים אישיים, אבל גם אז בעיני זה מאוד סר טעם לחטט ויש הבדל גדול בין להגיב ליוזמה של הדובר לבין לחטט.

 

[Pelegoldy]

מה שאני מוכן לחשוף וזה תלוי במידת הקרבה

במקום העבודה הקודם עבדתי הרבה זמן והמשמרות כללו גם סופ"שים ולילות, שבהן השיחות תמיד נהיות אישיות ואינטימיות יותר, ויש לי חברים שם, אז ידעו עלי הכל וידעתי הכל על אחרים.
בעבודה הנוכחית יודעים עלי פרטים מאד בסיסיים. בסופו של דבר כולם שואלים את אותן השאלות, ולפעמים מתפתחים דיונים מעניינים בנושא, כמו למה אני צמחוני, למה הילד לא בגן (הוא בחינוך ביתי) ואיך זה שאני המטפל העיקרי.

 

[אוגלה]

אני לא חושבת שיש מקום לשיג גבול חד משמעי

עם רוב הקולגות שלי עכשיו ובעבר אני משתדלת ליצור קשר שהוא יותר חברי ולא רק של שותפים לעבודה. נראה לי שבסוג עבודה שכזה בשירות, זה אחד הדברים שגורמים לתחושה יותר כיפית בעבודה ורצון לבוא אליה כל יום. כמובן שיש אנשים שאני פחות מחוברת אליהם והם יודעים עלי פחות ואני יודעת פחות עליהם, אבל על חלק גדול אני יודעת לא מעט דברים.
אגב, רק השבוע העניין הזה תפס אצלנו מקום בשיחה, כי ישנה בחורה אצלנו שמאוד לא מתערבבת ולא משוחחת עם חברי הצוות שמתחתנת שבוע הבא. מכיוון שרוב האנשים לא יודעים עליה כמעט כלום, ולא מרגישים שום קשר איתה, היו התלבטויות גדולות אצל הרבה אנשים אם לבוא או לא לבוא לחתונה.